מתנצל מראש כי אני לא מרבה לפרסם את מחשבותיי ודעותיי.

עכשיו שלאט לאט חוזרים לשגרה, מתחילים ארגונים להבין שלצד הצדדים השליליים (בעיקר כלכליים) של הקורונה ניתן לקחת דברים טובים מהקורונה. שההתנדבות והעזרה ההדדית הם חלק נכבד כמובן, אבל יש דברים נוספים כמו יתרונות לעבודה מהבית וביצוע ישיבות ב-ZOOM והבנה שישנם עובדים שאינם הכרחיים לארגון.

בגח"א אנו מגלים דברים פחות חיוביים, כשהגדול בהם הוא היעדר ההנהגה, ישנם מנהלים שמנהלים את היום יום שלנו (לפחות אמורים) אבל בזמן משבר פונים להנהגה ולא למי שתאור התפקיד שלו מתחיל ב"מנהל".

הלכה למעשה היא שחברים התנדבו להוביל את הארגון בזמן משבר ועשו זאת על הצד הטוב ביותר ובעצם להיות "הנהגה חליפית" למנהלי הארגון שהיו ב"חצי חל"ת בזום"

ולא ניצבו בקדמת הבמה מול הקהילה, ענפים  עסקים ומנהלי הביניים שעבדו שעות על שעות לקיים שיגרה כמעט בלתי אפשרית ועשו זאת בהצלחה רבה (תודה לכם).

יתרון נוסף לקורונה הוא שבזמן משבר הקורונה יצא לי לפגוש חברים ועובדים בקיבוץ שהרבה זמן לא יצא לי לדבר איתם. דרך שיחות אלו נחשפתי לשגרת יומיום בקיבוץ שקצת הפתיעה אותי.

מסתבר שהעדר הניהול קיים גם ביומיום ולא רק בזמן משבר:

• עובדים שלא ברור להם מי המנהל שלהם או לא פוגשים את המנהל שלהם על בסיס קבוע, אשר מקבלים החלטות על שירות לחבר על דעת עצמם.
• מנהלי ביניים שמייצרים מציאות בשטח של פעילויות שלא אושרו על ידי המנהל שלהם.
• פרויקטים שבוצעו ולא ניתן עליהם דיווח איך הסתיימו והאם עמדו ביעדים או תקציבים שנקבעו.
• בעלי תפקידים/נותני שרות שחברים מתלוננים שוב ושוב על טיב השרות שהם נותנים ולא מטופל.
• עסקים/ענפים שלא מספקים שרות הולם לענפים/עסקים אחרים.
• בעלי תפקידים שכירים שפתאום יש להם סגן/עוזר ויועץ.
• מנהל ענף שמתקשה לייצב תקציב, ממונה לו יועץ/מלווה במקום המנהל שלו.

דוגמא קטנה: דיברתי עם חבר קיבוץ על עבודתו באחד הענפים בקיבוץ. הוא טען שאני מגזים וכי ישנם מנהלים בקיבוץ.

שאלתי: האם הם מנהלים?

ענה: כמובן!!!

שאלתי: הם מנהלים בתואר שלהם אבל האם הם עוסקים בפעילות ניהולית?

ענה: כמובן!!!

שאלתי: כמה שנים עבדת תחת אותו מנהל מגזר?

ענה: 3-4 שנים

שאלתי: כמה פעמים עשה לך המנהל שיחה אישית באותן שנים?

ענה: 0

שאלתי: אם לא פגש אותך אישית ברור שנפגשתם בישיבות של הענף עם מנהל המגזר?

ענה: לא היו כאלו.

שאלתי: אתה רוצה להגיד לי שבמהלך 3-4 שנים אותו מנהל לא ישב עם הענף על תוכנית עבודה שנתית, תקציב שנתי או סיכום שנה?

ענה: מסתבר שלא.

שאלתי: האם עכשיו אתה מבין למה אני טוען שהמנהלים (התואר) לא מנהלים (בפועל)?

ישנם אירועים שרוב הציבור לא חשוף להם אשר מחזקים את דעתי כי אמנם החברים עברו עקב ההפרטות לניהול כלכלי משפחתי אפקטיבי, אבל איפשהו שכחנו לדרוש את אותו ניהול שקוף ויעיל ממנהלי הקיבוץ.

הקיבוץ ונכסיו הם שלנו, של החברים ולא של אף מנהל שעושה פה תחנת ביניים. מה הסיבה שאנו לא דורשים ממנהלי הקיבוץ (כחלק מתנאי ההעסקה שלהם) לייצר עבורנו מערכת יעילה עם שירותים מצוינים ועסקים רווחיים שכל נכסיו מניבים אשר יביאו אותנו לשגשוג חברתי וכלכלי, מציאות בה נכסי הקיבוץ משלמים על כל הוצאות הקיבוץ ואף משלמים דיבידנדים לחברים במקום שהחברים יממנו על ידי מיסים את מערכות הקיבוץ ויקבלו תירוצים למה הנכסים לא מניבים?

זאת אנו צריכים (לפחות) לדרוש מהמנהלים של הארגון הזה שנקרא גבעת חיים איחוד.

ראינו בקורונה שיש בקיבוץ אנשים שאכפת להם מהקיבוץ ויודעים להוביל ולנהל. אולי הגיעה הזמן למנות מנהלים כאלו.

מגיע לנו כעסק וכקהילה מנהלים אכפתיים שמרגישים שזהו הבית שלהם!