אביגייל קולייר

ביכורים או לא ביכורים? סרט ביכורים של איבגי כבמאי! בעיני הוא שחקן גדול, אבל לא הייתי בטוחה לגבי יכולתו הבימאית. עכשיו אני יודעת. הבחור בהחלט כשרוני! סרטו וביום השלישי הוא סרט מלא אווירה. בד"כ קשה, אבל פה ושם עם נטיפי אופטימיות. כמה סיפורים הקורים במקביל במשך 48 שעות חמות של קיץ בת"א. ברקע – שביתת פינוי אשפה. איבגי מצליח להעביר את האוירה המחניקה, הסרחון, אי השקט המצטבר ועולה ככל שהסרט מתקדם עד לסופו המטריד.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=sPHSqcn5aKs[/youtube]

דויד שויימר, לעומת איבגי, ביים כבר 2 סרטים, אז הסרט השלישי, אמון, הוא כמעט ביכורים, אבל הטוב מכולם. סיפור שדן בפנים שונות של אמון ובעיקר – האיבוד שלו. הוא מתחיל בצורה מאד נאיבית של משפחה נורמלית וחמה. הבת מצ'וטטת עם עלם חן בגילה (או כך נראה לה ולנו) ועל המסך מתרוצצות השורות הכתובות, שכשלעצמן היפנטו אותי. למדתי שפה חדשה! כל אחד מאיתנו, ההורים, חושש מהצ'טים של הילדים באינטרנט. מהלכים על החבל הדק שבין הבעת אמון בילד ודאגה לו. הצורה שהסרט עובד זה כמו קרחון שרואים רק את קצהו. מראה לצופה סצינה ובונה לו עולם שלם בראשו, מתחת למים. הצורה בה הצייד פורש את הרשת עד לתפיסת הקרבן. תגובת האב, האם, החברה לנערה הנפגעת. הטיפול המערכתי – ביה"ס, מע' החוק. הצצה קטנטנה לעולם הזה, של הונאות רשת למיניהן. אבל מעל לכל – הילדה. הקרבן. המעבר ההדרגתי מאהבה עיוורת, נאמנה, להבנה שנוצלה בצורה אכזרית.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=dIi3pOUY6xE[/youtube]

אנחנו שומעים שוב ושוב שגם השכן הנחמד, עם המשפחה החמה, מרצה באוניברסיטה, נורמטיבי לחלוטין יכול להיות פדופיל. אבל כשנפגשים בזה בסרט, בצורה כ"כ גרפית ומתוחכמת, זה ממש מטריד. המשחק של כל הגיבורים – מצויין בעיני. יש מי שאמר שזה עוד סרט שטחי שמצר על השפעתו ההרסנית של האינטרנט. בעיני זה יותר סיפור התמודדות. משבר אמון רב רבדי. סיפור של משפחה, בעיקר האב, עם מקרה שמשאיר אותו ללא שליטה ואפשרות לעשות את מה שהוא צריך – להגן על ביתו. סיפור של ילדה שצריכה להתמודד עם התמוטטות כל מה שהאמינה בו ולהתבגר בהרף עין. כאמור – סיפור על משבר אמון.