כשאני חושבת על קולנוע אוסטרלי עוברות לי שתי תמונות בראש: עוולות עבר שנגרמו לאבוריג'ינים ולילדים אנגלים ממעמד נמוך מחד ודראג קווינס/זהות מינית מאידך. יש, כמובן, גם את כל המצ'ואיסטים למיניהם. אבל אני מתכוונת בעיקר למה שנקרא קולנוע איכות. המפורסם שבסרטי התמונה השנייה בה מדובר הוא, כמובן, "פריסילה מלכת המדבר", שהוא סרט בידורי אמנם, אבל דן בנושא יחסי הורים וילדים על רקע השוני המיני של ההורה. הסרט "52 ימי שלישי" שייך לקבוצה זו, אלא שזהו סרט הדן בנושא בצורה רצינית וחושפנית. הסיפור – אישה גרושה המחליטה לעבור שינוי מין, ומשום שאינה רוצה לחשוף את בתה בת ה-16 לחוויה הטראומטית הזו, היא מארגנת שתגור אצל אביה למשך שנה. בכל יום שלישי אחה"צ, במשך שנה זו, יפגשו האם והבת כדי שיעברו את התהליך ביחד ללא לחצי חיי היום יום. התהליך אינו פשוט לאם ובטח לא לבת. הסרט מראה את השתלשלות העניינים בצורה מאד ריאליסטית ולא מתפשרת. תוסיפו לכך את המשחק הנהדר של כל הנוגעים בדבר וצורת הבימוי המיוחדת ותמצאו פנינה קטנה ומיוחדת, אם כי קצת קשה לצפייה אבל בהחלט שווה!

זוכרים את סוזן בוייל? ההיא שניצחה בתחרות Britain got talent? זוכרים את בילי אליוט? זה שגדל בעיירת כורים גברית ונוקשה אך התעקש לרקוד? אז תמזגו את שניהם ותקבלו את "הצ'אנס האחרון" שהוקרן לאחרונה לפנסיונרים הצעירים ועכשיו גם אצלנו בוידיאו. סיפורו של בחור עגלגל שאוהב לשיר אופרה. רק מה? הוא בא מעיירה קשת יום בה רוב המשפחות מתפרנסות מעבודה במפעל המתכת המקומי. תוסיפו לכך את ביש המזל של הבחור, שרודף אותו במשך כל חייו, עד לקבלת הצ'אנס האחרון באותה תחרות, בה זכתה גם בויל, והרי לכם סרט קטן וחביב, מחמם את הלב ומרגש. סיפור אנושי אמיתי המסופר בהומור בריטי טיפוסי בסרט קטן גדול. תוספת הנאה לחובבי אופרה…