*מאמר שהתפרסם בעיתון "ידיעות הקיבוץ"

משבר החלב כביכול כבר מאחורינו, אבל המצב המשברי ומאבק המחירים בין קוני החלב לבין יצרניו לא במהרה ישכך. משבר, כך מלמדים בקורסים לניהול, הוא מצב לא רצוי, אבל יכול להוות נקודת פתיחה ויציאה לדרך חדשה. אין זו הפעם הראשונה שענף הבקר לחלב נמצא במשבר, אך היא יכולה להיות הפעם האחרונה. לחקלאות הישראלית יש הזדמנות לחשב מסלול מחדש.
הרפת הישראלית הצליחה לפלס לעצמה דרך אל פסגת החלב העולמית הודות ל"ראש היהודי", שאימץ שיטות משוכללות והגיע לתפוקות גבוהות, ולחלוצי החקלאים היהודים, ברובם הגדול קיבוצניקים, שהשקיעו את מרצם כדי להוכיח שארצנו היא זבת חלב… אך האומנם כך יהיה גם בעתיד? או בניסוח אחר, היש עתיד לרפת החלב הישראלית?
החלוצים שהניחו את היסוד לחקלאות בישראל באו רובם ככולם מאירופה הגשומה והירוקה עם תמונת נוף מולדתם שבה לכל איכר היתה פרה. החלב נחשב אז למוצר מזון בסיסי שאין לו תחליף והיה ברור שיש להעמיד לרשות הזאטוטים היחפים חלב בשפע. המשקיסטים הנמרצים אולי לא שמו לב ואולי התעלמו במכוון מכך שבכפרי הערבים תושבי פלשתינה-א"י, שאקלימה מדברי למחצה, אין כלל רפתות ואת החלב שהם צורכים הם מפיקים מבני צאן – כבשים ועזים. ואולי אמרו לעצמם המשקיסטים: אלה נחשלים, מסתפקים בצאן; לילדים שלנו יהיה גדול יותר. והביאו פרות. מהולנד.
ההצלחה האירה להם פנים ובעזרת חריצותם ענף הבקר לחלב אכן פרח ושגשג והיה למופת עולמי. לא בכדי האסוציאציה הראשונה שעולה ברגע שמזכירים קיבוץ (אחרי או לפני "ריח הזבל") היא "רפת" ו"רפתנים". אבל מאז העולם שלנו השתנה מאוד, עבר מעידן התיעוש לעידן הצרכנות, והמזון לבני אנוש נעשה מגוון ביותר. לכך יש הרבה השלכות, שתיים מהן חשובות לענייננו: קודם כל התברר, שחלב הפרה לא בהכרח מתאים למערכת העיכול האנושית. יותר ויותר קריאות נשמעות בעולם להימנע ממנו. יש לא מעט מדינות – וניקח לדוגמה את הפיליפינים עם מאה מיליון (!!) נפש – שבכלל לא מייצרים בהן חלב וכמעט גם לא שותים אותו.
אך מה שגרוע יותר הוא "תוצר הלוואי" שמפיקה הפרה בשפע – גזי חממה, שפוגעים קשות באיכות הסביבה. כי מה עושים כשרוצים להגדיל תפוקה? מגדילים את מערכת הייצור, כלומר את גוף הפרה. שלדי פרות שנמצאו באוניות טבועות מלפני כמה מאות שנים מעידים, שגודל הפרות אז היה רק כשני שלישים מהגודל הנוכחי. בנוסף לכך, רפתנות כבר איננה מקצוע כל כך מבוקש בין חברי הקיבוץ המתחדשים, המעדיפים בגדים מגוהצים ומשרדים ממוזגי אוויר, ובקיבוצים רבים רוב עובדי הרפת הם שכירים.
גם עתידו של החלב כמזון טרי נתון בספק. האנושות כבר למדה לגדל סטייקים במבחנות, ומן הסתם לא ירחק גם יומן של מבחנות החלב. טוב תעשה הנהגת ענף הבקר לחלב אם תתחיל לחשוב ולתכנן כבר עכשיו ענף חדש, היי-טקי, שיבוא על מקומה של הרפת.
תמר רז לנג, גבעת-חיים איחוד

אולי תרצו לקרוא מה שכתב שמאי מדיני על משק החלב

אלדד ורדי במשחקי אור וצל