תום שפע, בן 39, נשוי לרות, גרים בשכונת הבנים עם ילדיהם אייל ועומר, עובד בפריגת בתור מנהל תחום הגנת הסביבה. מנהל את מועדון הכדורמים הפועל גבעת חיים, עדיין משחק בבוגרים…

נפגשנו עם תום כדי שיספר לנו על האירוע המיוחד – 55 שנים למועדון הכדורמים גבעת חיים. 

תום, 55 שנה, זה לא צחוק…

בהחלט! נתחיל אולי מזה שכבר כמה שנים אנחנו מחפשים מועד או נקודת ציון שאפשר לעשות בה אירוע, כדי לחגוג את ההיסטוריה המפוארת של ענף הכדורמים בגבעת חיים. חייבים לציין במאמר מוסגר שיש הטוענים שזה לא 55 שנים אבל הלכנו לפי ויקיפדיה…

צריך להבין שבעצם גבעת חיים איחוד כבר בשנים הראשונות להקמתה הייתה בענייני הספורט ובמיוחד בכדורמים ומהר מאד גם זכתה באליפויות וגביעים. מדובר במועדון הכי מעוטר בישראל, עם הכי הרבה אליפויות וגביעים ואף קבוצה לא מתקרבת לזה עד היום. מצד שני

מ-1991-2 לא זכינו בשום תואר בוגרים. היו עליות וירידות במשך השנים, והייתה מחלקת נוער מפוארת שזכתה בהמון תארים, אבל לא תמיד הייתה קבוצת בוגרים. למשל, בשנים שאני שיחקתי בנוער (1992-1997). לא הייתה יציבות ניהולית ומקצועית בעיקר בשנות האלפיים, וכל כמה שנים הייתה תחלופה של הנהלה ומאמנים.

כשחזרתי לקיבוץ, לפני שש שנים, לא הייתה בכלל קבוצת בוגרים והמצב הזה ממש כאב לי. לאט לאט התחלנו להחזיר את הקבוצה לחיים, ואחרי שנתיים כבר קמה קבוצת בוגרים.

האירוע התחיל בכלל מהרצון של כמה מהוותיקים בעידודו של מיקי הדר להדפיס שוב את החולצה המיתולוגית של הקבוצה. משם הדברים התגלגלו… מה שהוביל אותנו הוא הרצון לחבר את הכל יחד, לעבר המפואר, לזיכרונות שלנו ושל מייסדי ושחקני הקבוצה לאורך הדורות, ובמיוחד לחבר את הדור הצעיר. לצערי, יש היום ילדים בקיבוץ שממש לא מכירים את הענף. רצינו להביע כבוד והערכה לכל מי שהקים ובנה את הקבוצה המפוארת.

אז מה היה באירוע?

הקמנו צוות קטן ואיכותי לארגון האירוע – שרון ועידית ברשלום, גילי ומיקי הדר ואני. בנוסף קיבלנו המון עזרה מהרבה אנשים בקיבוץ, ולשמחתי גם נטע פרנק עזרה לנו בארגון ומימון חלקי.

עם יד על הלב – פחדנו שלא יבואו… השחקנים, הקהל… עבדנו קשה במשך חודש והיה חשוב לנו שיגיעו אנשים. עשינו הרבה פרסום ושיווק (חלון ראווה יפהפה שהכינה עידית). הגיעו הרבה אנשים מהקיבוץ והיה מאד מוצלח מבחינתנו. הייתה פינת גביעים מכובדת, פינת קפה עם עוגות באפייה ביתית, ומיקי הכין לוחות גדולים עם כתבות מההיסטוריה של הקבוצה. כמו כן, הכנו כ-40 מגיני הוקרה לותיקים עם השמות שלהם והקדשה יפה.

באירוע נוכחו ושיחקו נציגים רבים מקרב הוותיקים – ראובן וגרשון שפע, דובי קרול, יואל סמואל, דודי שמש, גדי ורד, עוזי לס, בני לנג, רמי פריזר, טל סנונית, עופר פרידמן, ועוד רבים וטובים שקצרה היריעה מלציין את כולם.

השיא היה המשחק, שהתחיל בהצגת השחקנים בטקס יפה ומסורתי כמו פעם, והיה משחק שבו היו אמורים הצעירים לשחק מול הותיקים. אבל כמו תמיד יש חבר'ה שפשוט מגיעים עם בגד ים ומצטרפים למשחק וזה נהדר. המשחק התעלה לרמה ראויה כולל ראובן שפע בן ה-81 ממייסדי המועדון, שנכנס לשחק וזה היה מאד מרגש. הטריבונה הייתה כמעט מלאה, כמו ימי שישי של פעם בבריכה.

איך היה הטקס אחרי המשחק?

הטקס היה מכבד ומרגש מאד – צביקה בן נוח היו"ר ייצג את הקיבוץ, והגיעה גם ראשת המועצה החדשה – גלית שאול, שהייתה נוכחת במהלך רוב האירוע, כולל המשחק, וזה ממש לא מובן מאליו. חילקנו את המגינים לכולם, וציינו גם את שחקני המועדון שכבר אינם עמנו, והזמנו את המשפחות לקבל מגינים כהוקרה על פועלם.

מה היו התגובות של המשתתפים?

קיבלנו תגובות טובות מאד מכולם, היו כאלה שהציעו לחזור על האירוע כל שנה… האירוע היה חשוב מאד גם לצעירים שלנו שיבינו שהם חלק ממסורת הישגית ארוכת שנים. חשוב לנו להחזיר את הענף לתודעה בקיבוץ. אנחנו מנסים לעשות את זה כבר כמה שנים אבל זה עדיין לא התרומם. אנו מקווים שהאירוע ועוד משחקים יביאו את הילדים. בסופו של דבר אנחנו כאן בשביל הילדים.

יש לכם תמיכה כלשהיא?

המועצה היא האכסניה שלנו ונותנת שירותים אדמיניסטרטיביים שזה מאד נוח. התמיכה שלהם בנו היא זניחה מבחינה כספית. לצערי הרב הקיבוץ לא תומך בנו. גופי הספורט במדינה תומכים אבל זה לא הרבה כסף. מה שכן, יש לנו עזרה משמעותית מיורם פרידמן ואמנון הורביץ, שבחלוף השנים הפכו מעין שותפים שלנו. הם מאמינים בקבוצה שלנו, ונותנים את כל התמיכה שהם יכולים. התודות הראשונות שלי באירוע היו אליהם.

מה הלאה?

אנחנו ממשיכים בכל הכח, למרות אתגרים לא פשוטים. אנחנו עושים פעילויות חשיפה עם החינוך הבלתי פורמאלי, בעיקר בקיץ, והתחלנו בחוגי שחיה עם אבא שלי ושרון ברשלום, שזה לא בהכרח מכוון לכדורמים אבל יוצר חיבור של הילדים לבריכה (האמת, פשוט קשה לי לראות כל כך הרבה ילדים שלא יודעים לשחות ברמה בסיסית). הבריכה פעם היתה מוקד מאוד חשוב בקיבוץ והיום פחות, ואנחנו מנסים לשנות את זה.

אני מקווה שיבנו פה עוד בריכה. זה חשוב. בכל הכובעים שאני חובש – גם כחבר קיבוץ שתהיה לנו בריכה שכיף לבוא אליה עם משפחות, וגם כמנהל הכדורמים כי אנחנו צריכים עוד שעות אימון כדי שנוכל להמשיך לצמוח. אחרי מספר שנים אנחנו כבר מרגישים יותר יציבים מבחינה כספית ואנחנו עם הפנים קדימה. השנה עשינו קפיצת מדרגה אדירה מבחינת מספר הפעילים והפעילות בקבוצות השונות. כמעט כל מי שמגיע אלינו ושורד את ההתחלה הקשה, ממשיך איתנו הלאה. הספורט הזה מדהים ונותן המון לכל מי שעוסק בו. אני רוצה לראות עוד ועוד ילדים וילדות מהקיבוץ בקבוצות שלנו. זה הלחם שלנו ובשביל זה אנחנו פה.

כאן המקום לציין גם את יתר השותפים שלי לדרך ולהודות להם על הכל – שרון ברשלום האחד והיחיד שהולך איתי מהיום הראשון, מאמן כמה קבוצות ועושה עוד המון דברים על הדרך, אילון ארליך מקיבוץ מגל שהוא חבר הנהלה ושותף מלא, ולנדב יגודה שהצטרף בעונה שעברה לצוות האימון שלנו. כמובן איך אפשר בלי להודות לאשתי היקרה שלולא התמיכה שלה מהבית, לא הייתי יכול להקדיש כל כך הרבה זמן לכדורמים.

חשוב לי לסיים את הכתבה בכמה מילים למיקי הדר – לולא מיקי האירוע הזה לא היה קורה. זה התחיל מהרעיון על החולצות והמשיך בדחיפה שלו ובכך שהוא זה שגרם לאירוע לרקום עור וגידים ולצאת לפועל. הוא גם קיבל את מגן ההוקרה על השנים הרבות שניהל את המועדון לבד ובמסירות אין קץ. אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה ושיחזור אלינו במהרה!