בעלון הראשון פרסמנו כתבה בנושא תוכנית האב. כתבה שידענו שהיא "טעונה" ונוגעת בנושא רגיש. עם זאת, בתור "התחלה" רצינו להרים את הכפפה ולפרסם נושא אקטואלי ששנוי במחלוקת. גם אם תוכנית האב התקבלה בקלפי הרי עדיין לגבי העתיד הרחוק הדברים לא סגורים הרמטית וחשוב שהדיון לגביהם יעשה בצורה ברורה.

בעלון הדיגיטלי כתבה שוש צביון את הדברים הבאים בתגובה:

"אמיל שלום,

דעתך חשובה כדעתם של כל בעל דעה זהה או שונה.

ואין דעתי קשורה להיותך בעל "וילה" בשכונת מגורי ההרחבה בקיבוצי,
עיני אינה צרה בשמחתם של אחרים אך גם אני הייתי רוצה שבנותיי ישבו כאן לידי, ולא רק נכדים ונינים של אחרים שכבר מזמן אינם כאן ביננו… בין שנחים על משכבם בשלום או שהחליטו לגור במקום אחר. או שאולי אין לנו זכות כזו."

שמענו דעות חלוקות לגבי הכתבה הזו. ישנם כאלה שהגיבו בביקורתיות כלפיה ולא קיבלו את הנאמר בה, ויש כאלה שאמרו שהם מסכימים עם כל מילה.

הביקורת הזו מחדדת באופן ברור את התפקיד שיש לעלון בשיח הקהילתי ולפי דעתי כדאי לחזור למשמעות הראשונית ולהגדרה שניתנה לעלון בתוכנו:

בתוכנו, י"ד בכסלו תשי"ב, יומן מס' 43, 2.12.52:

"בתוכנו" – כי בתוכנו יהלך, ואת תוכנו ישקף ומתוכנו יבוא, הוא ישמש ניב ליחיד ולכלל, למוסד ולועדה – אבר מן החי של הקולקטיב שלנו, על כשלונותיו, לבטיו והישגיו.

ביקורת ודיון הם חלק מהחיים של הקיבוץ והקהילה. העלון הוא המקום שבו ניתן ל"הניח" את הדיון ואת הביקורת על מנת שלא ישארו מתחת לשטיח ויגדלו להרי לכלוך גדולים…

כמדומני דומה הדבר לחיים במשפחה (קצת מתקשר למה שאמרה חנוש בסיכום שנת ה-60 בגיליון הקודם). אם לא מדברים על הדברים ומוצאים מהבטן בסוף נהייה שיטפון גדול שלא תמיד ניתן לעצור אותו.

ביקורת היא לגיטמית וצריכה להעשות בצורה ברורה, בשפה נקייה, ובניסיון הכנה ביותר שלא על מנת לפגוע. נכון שיש לכל נושא רבדים שונים והמשמעויות האישיות טעונות אבל זה בדיוק המקום להתעסק בהם ולבנות בעזרתם את הקהילה שלנו.

ואם לא תכתבו, תמיד תהיה לכם הרגשה שאתם לא מייוצגים בעלון. אז למה אתם מחכים?

לי אישית לא נעים לראות את השם שלי מופיע כל כך הרבה פעמים בעלון…