היידי יקרה מאד, דשנו לאין סוף בתקנון הקליטה וכמו שאמר מישהו: "כולנו לא הבנו את פרטי השלכותיו ביום ההצבעה ונדמה לי כי גם הוגיו ויוזמיו לא הבינו אותן, שאם כן הבינו, טעו בגדול".
קצרה היריעה וגם כוחותיי מלהכנס כעת לפרטי דעתי. רק אוסיף ואחזור על הטיעון העיקרי בדבריי, כי יכולנו לצפות ליותר רוחב לב מצד הנהנים מתקנון הקליטה שכה הטיב עמם, ושבהצבעתם, היו מאפשרים המשך הבנייה שהיא כה גורלית לבני משק רבים.
בשבילך היידי, שאת יקרה ללבי, ולא פחות בשבילנו, אני שמחה עם התקנון שאיפשר הגעתך והגעת עוד רבים וטובים לכאן, אך עדיין אמשיך לחשוב כי נעשו בו טעויות. הלוואי ובהצבעה החוזרת תשפיע דעתי לפחות על חלק מהמתנגדים ונוכל לבנות ולקלוט עוד בנים שזכותם לבנות את ביתם פה, קיימת ושרירה

​הי רעיה,
לבי היה ועודנו איתך לכל אורך הדרך.
עם זאת​,​ א​​בדת אותי באמצע התגובה שלך כשציינת את הנכדים ובמיוחד אלה שהוריהם לא חיו כאן מעולם.
אז אולי נעשה סדר בהיררכיה שאני שומעת?
יש בני קיבוץ שבנו על זכות של הסבא/סבתא והם נגיד בסדר…
ויש נכדים ​שבנו,​ שהוריהם נולדו בקיבוץ ועזבו ואבוי… זכו לכך שסבתם היקרה חיתה ביום הקובע​ (כמה יש? 4-3?)​.
ויש ברמה נמוכה מתחת, הנכדים שציינת שהוריהם לא גרו בקיבוץ והם זכו לגור בקיבוץ (כמה יש כאלה​ -​ ​4-3?).
והם דווקא אלה שלדעתך הצביעו נגד?
ודרך אגב​,​ רם בן זוגי היקר טוען שהוא בכלל בתחתית ההיררכיה כי הוא בעל של נכדה…

אז אכן נעשו כנראה טעויות לאורך הדרך ואין אני באה לבקר את הדרך כי גם נעשו הרבה דברים טובים שהביאו את הקיבוץ להיות המקום המדהים הזה.
אני בהחלט מבינה את הגלולה המרה… ​​
אבל אנחנו כאן לא בחסד אנחנו בזכות. הזכות של הסבים שלנו. ומצטערת אני לא מתכוונת להתנצל על זה.
ולמרות מה שאמרתי את יודעת שחיבתי נתונה לך​, ואני מקווה שיגיע היום במהרה שהבנים (והבנות) יבנו גם בקיבוץ.

אסתר שלום,
לדאבון הלב, הצעתך שכל אחד יעשה מה שנפשו חפצה, כפיתרון ביניים, כלומר: לשייך באופן פרטני או ליישם את חלופת האגודה, לא מציאותי ובלתי אפשרי, הן מבחינת תקנון הקיבוץ והן מבחינת החלטות רמ"י.
לגבי האמירה בהתייחס לחברי שכונות א-ב בנוגע לתשלומי האיזונים, מעולם לא נאמר ולא נכתב ולא הוסכם (כן יש הסכמי קבלה לחברות, שלנו) כי יש לראות את שכונות א-ב (חברים) כבעלי חבות כספית כלשהי או שווה) לשכונה ג' לכשתקום. בחנתי את הדבר אך טרם מצאתיו, לכן לא ברור לשון הציווי, ואף לא ברור לי מנין לקחת את המידע כי החברים הוותיקים (עד ליום הקובע) נושאים בנטל הקיזוז עבור חברי שכונות א-ב או ג' (שטרם התקבלו לחברות, וזהותם טרם ידועה).
למען הדיוק, החברים הוותיקים לפני היום הקובע, מאזנים את עצמם, לפי הטבלה שנערכה ע"י צוות השיוך/ הנהלת הקהילה.

יאיר

זה לא פשוט עמליה וכן, הבטן כואבת. איני יכולה שלא להחזיר אותך אל היום הפרובלמטי, "היום הקובע" שתילי תילים של מילים כבר נכתבו עליו, וכל כך למה? כי בין מסמני ה"וי" על משבצת הנגד היו משפחות שזכו מן ההפקר, כך אני חווה את תקנון הקליטה שיצר פה פערים, עיוותים ומצבים אבסורדיים, והרי הם "מסודרים", בן אחד בנה בהרחבה, בן נוסף ירש את בית הסבים, "אחרינו המבול". ובין מסמני ה"וי" גם נכדים שהוריהם לא חיו פה יום אחד בחייהם הבוגרים, ובזכות סביהם שהאריכו ימים בנו את ביתם אצלנו, והם באמת ובתמים חביבים עליי, אך היום יש להם לא רק בית כי אם גם זכות הצבעה ובמחי "וי" אחד הם קובעים ש"י" ו"י" ועוד "י" ו"ע" ו"ג" ו"נ" ו"ש" ו"ח" ועוד המון "אותיות", צעירים טובים כמותם, שנולדו פה, בעלי משפחות שבחלקם חיים פה שנים, בחלקם זה מקרוב באו ובחלקם גרים ב"עוטף גח"א" ,עיניהם כלות וגם זכותם לבנות ברורה כשמש, ובכן, הם קובעים כי כל אלה "יישארו ברצון", שעה שבשעתו, כך נאמר לי, חתמו בדעה צלולה על מסמך המיידע אותם בדבר תשלום עתידי על מגרשם. זו יכלה להיות שעתם היפה של הנכדים ושל משפחות "היום הקובע", קבלנו זכינו, נתמוך ונאפשר בנייה לבנים נוספים. בוודאי איני מזלזלת בסכומים. גם עליי כבד העול. אהדתי והבנתי נתונות בלב שלם להורים ולבנים שידם אינה משגת אפשרות לבנייה ובוודאי לאלה שלמצער אינם הורים, התנגדותם, אם הייתה כזו, מובנת. אז כן עמליה, הדמוקרטיה מייצרת לעתים עוולות, וכן, הגלולה מרה היא ותקועה לי בגרון. לא פשוט.

חומר למחשבה

עמליה כתבת יפה ,בחוכמה ,בכנות ובאומץ לב,
אנחנו כחברה התמודדנו והתגברנו על המון קשיים ומשברים.
וכולי תקווה שנעשת כחברה ונזה מלוכדים ומחוזקים גם מזה.

כתבת יפה מאוד והעלת נקודה חשובה לדיון. כמובן צריך להמשיך לחיות יחד בלי להגיע לנתק. אין שני מחנות. יש אנשים שיש להן דעות שונות וצרכים שונים .זה לא עושה אותם טובים או רעים .

השם המלא של "נמנע" זה בעצם "נמנע מלהצביע". כמובן שזו עמדה פרדוקסלית, שכן אנשים "מצביעים" נמנע, כלומר מצביעים שאינם מצביעים. אינני יודעת כיצד ניתן לכבד את הקול הנמנע. אם ייספר, הרי שלא הקשבנו להצבעה שלהם (הם בפירוש אמרו שלא הצביעו!) ואם לא ייספר, אזי שהתעלמנו מההצבעה שלהם (הרי הם הצביעו!). מכיוון שאין חובת הצבעה בקיבוץ (כך שקל מאוד לא להצביע), ייתכן ויהיה עדיף לבטל את האפשרות הזאת בקלפי, ולו רק כדי שנוכל לומר באופן בטוח שכל קול נחשב. ועוד דבר אחרון: כיצד יוכל אדם לבטא בקלפי את העמדה שהוא מחזק את ידי הרוב/המיעוט, עמדה שגם לדעתי כמו לדעת אבא שלי, היא די נפוצה? אולי יש טעם להוסיף דווקא שני פתקים כאלו? פתק "מה שתגידו" ופתק "דווקא לא"?

תודה לצביקה על כיווני מחשבה אחרים, זה תמיד מבורך וייתכן שאף מעניין.
אני סבור שהמתייחסים מעלה, שוש ושביט, הסבירו מצוין את הבעיתיות ברעיון של צביקה.

כהערת אגב, צביקה מזכיר את מדינת ארגנטינה שם לדבריו "הנמנעים" מנוכסים לרוב. צר לי, אך ארגנטינה בכל הכבוד הראוי, איננה נופת הצופים, לבטח לא כמשטר דמוקרטי. בנימה אישית, אוכל להוסיף כמשפחתי המורחבת סבלה רבות מן "הדמוקרטיה" בארגנטינה, הן בתקופת פרון והן בתקופת שלטון "הגנרלים".

צביקה – הפוך בדיוק. לפתק לבן או נמנע יש משמעות ועוד איך. ולכן הוא גם מספר במניין הקולות בניגוד למי שכלל לא מצביע. זו בדרך כלל הצבעת מחאה נגד השיטה , המערכת או כל דבר אחר. לדעתי זה לחלוטין לא איך שאתה מבין את זה. בנסיונך לעקר את ההצבעה מהסוג הזה אתה נופל למלכודת הדיכוטומיה הפשטנית של החיים – כן ולא, שחור ולבן וכן הלאה. מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה בצורה שתהיה מועילה להמשך הדיון בנושא.

צביקה, לשיטתך הרי שגם את קולות המתנגדים יש לצרף לרוב, אם הם היו במיעוט, ואת קולות המצדדים לקולות הרוב במקרה ההפוך.
לעניות דעתי הצנועה, נמנע היא דרך דמוקרטית לגיטימית להביע עמדה שבה אני לא רוצה להיות שותף לבחירה בדרך זו או אחרת. זו זכות בסיסית דמוקרטית, הגם שאינה דרכי האישית. אבל זו זכות. ואין לנכס אותה לרוב בהחלטה.

התמונה הנ"ל תלויה בחדר הישיבות בבית המוסדות בגבעת חיים מאוחד. דרך אגב: שמו של שלמה דרקסלר (במרכז התמונה) שונה בשנות ה-50 לשלמה דרך בעת שהתמנה לעורך עיתון "למרחב".

נדב דרך

מי שמדבר על ערכים, מוסר וצדק חברתי, שכח שבתפיסה הקפיטליסטית אין ערכים. הערך היחידי שקיים הוא ערך הכסף והרכוש. לכן אני מציע להפסיק להטיף ולהתהדר לדברים שפסו מהעולם הקיבוצי מהרגע שנהפכה לקהילה קפיטליסטית לכל דבר ועניין.
ברצוני להוסיף כתבה ישנה שכל כך רלבנטית להיום.

‏ יום שלישי 06 נובמבר 2007

סינופסיס

בני המייסדים / האלים

"אליק נולד מהים"
כתב מושה שמיר בספרו פרקי אליק או כפי שנכתב "במו ידיו".
היום כתביו הם פתטיים ונשכחים.
אליק לא נולד מהים הוא גם לא נולד מהשדות, (הוא הלך בשדות) אליק נולד כדמות במוחו הקודח של משה שמיר יציר כפיו לדמות אחיו שנהרג במלחמה.

אליק נהפך לדמות מיתולוגית של "הצבר" האולטימטיבי, קיבוצניק חסון גוף ויפה תואר, ספורטאי ולחום, עובד אדמה שומר- נוטר. בדמותו של אלכסנדר זייד ודודו מהפלמ"ח מהם אליק יצא ובדמותם נברא.
דמותו עוצבה כתשלובת של הקוזק המזרח אירופאי וכפרא הבדואי. דמות הצבר הטיפוסי, מתוק מבפנים קשוח וקוצני מבחוץ. (בדמות הזו חשקו בנות האלים-הערלים, יענו המתנדבות שהגיעו בשנות השבעים).
חצי גוף ערום ויחף, רכוב על סוס אציל וללא אוכף, גופו שזוף, חטוב ושרירי קוביות, קוביות מעטרות את שרירי בטנו, שערו צרוב שמש, שתני ומקורזל, בבת שחוק בעיניו הכחולות ויפה כפסלו של דויד .
בת זוגו עוצבה כמיקה, ניצולת שואה, פולניה יתומה בלונדינית חטובה, כחולת עניים ויפת תואר, ייצוג מושלם של הגזע הארי.
בגין קרא לקיבוצניקים קמו-נאצים אמירה בוטה ומקוממת, אך לא חסרת הגיון לחלוטין. הגרמנים ניסו להשביח את הגזע הארי באמצעים גנטיים הקיבוצניק ע"י חינוך והקמת סביבה אחרת אלה גם אלה היו מונעים מאידיאולוגיה שלא עמדה במבחן המציאות.
החינוך השיתופי היה צורך השעה, כשהחלוציות ויכבוש האדמה והעבודה, בראש ובהעדפות עליונה, כך קראו לזה אז, כבוש השממה ההר ויבוש הביצה, הרחבת גבולות המדינה וכיבוש העבודה מידי הפלחים והבדואים המקומיים.
הורנו שיצאו לפני ואחרי מאירופה העשנה ומהשואה הגדולה, היו נחושים להקים מדינה עברית חדשה ולבנות בית ומבצר ובו לברוא את בניהם, בן המייסדים נברא בחלום הקולקטיבי של הוריו, כאדם חדש טוב יותר מוסרי וחזק נקי מתחלואי הגולה.
השקפת עולמם שנבעה בעיקרה מהסוציאליזם הנאור של מערב אירופה ומרוח הליברליזם ששלט באליטות המערב אירופאיות וגם מהתפיסות הרביזיוניסטיות ז'בוטינסקאיות שהיו במעוט. את עיקר ההשפעה הם ספגו מתורתם של אנגל ומרכס שברבות הימים אומצה ע"י לנין הפכה בצורך השעה לבולשביזם ששימש את סטלין שמש העמים.
את בנם הם בראו בדמותו האלים והעניקו לו מערכת חוקים בולשביסטית ושיון טוטלי וחוק אחד חזק שהיה חשוב יותר וחזק מהכל, חוק הנתינה והצריכה.
מעבר לזה השמים היו גבולות מותר, לחופש לשחרור ולמה שאפשר. (פרדוכסלי לבני אדם אך אפשרי לבני אלים שחוקי הגרביטציה עליהם לא חלים).
לא היה מקום לחולשות ואלו של עמדו בקריטריון, החלשים נדחקו לקרן זווית.
כל זה היה אפשרי כל זמן שבני הקיבוצים היו השפיץ של החנית ומגשמי החלום, פורצי גבולות האתמול בוני עתיד, ויוצרים של יש מאיין.
בני המייסדים חיו בהרגשת שליחות כמעט מיסיונרית מסנג'רים של רעיון, שהיה חזק מהכול ולשם השגתו הוקרבו כל צרכי היום יום, נדחקו לקרן זווית לרגשות ורגישויות לא היה מקום בהוויה הזו, עד כדי כך שנחשבו לחולשה ושאין בה ממש.
צרכים מיוחדים אומנות ולימודים אקדמיים ניתנו במסורה רק "ליחידי סגולה" שידעו לפרוט על נימי מיתריו של מזכיר מקורב כזה או אחר.
ידועה האמירה אתה תעבוד ככל יכולתך ואת צרכיך יקבע המזכיר שעומד בראש הממסד.
בני המייסדים חיו בצניעות בהרגשה ובידיעה שעתידם מובטח לעד כמוכן בהרגשה שאין בלתם וצעירותם תישאר לנצח. צברת נכסים וקרנות פנסיה כמו רווחה זמן פנוי או חופשה היו מחוץ לתחום.
רק יחידי סגולה שנשלחו למשימה בשכר מבחוץ, התחילו לחטוא בתחלואי הקפיטליזם.
על צבירת הון ורכוש פרטי נזרקו חברים מגן העדן כמו אדם וחוה שחטאו בתפוח החוכמה ונכנעו ליצר הנורא. בני האלים היו אמורים להיות חפים מכל יצר ובעיקר תאווה.
הקיבוצניק הממוצע לא דרש כספי פיצויים לא על נזקי גוף וגם לא על נזקי נפש וויתר על הטבות מדינה
הוא היה מעל ולא נזקק וגם לא שלם מס כנדרש. רצה להיחשב כפועל אבל נהג כאריסטוקרט.

והיום שהכול תם ונשלם החלום הוגשם ובני האלים הפכו לישישים נטולי משימות לאומיות ללא בטחון ומבצר לאחרית הימים.
פתאום התגלה שהם אנשים והם זקנים ולא נחוצים והאולימפוס שוב אינו קיים.
אפילו יורשיהם זנחו את דרכם, היום אילי העבר, הם יריבים ורבים על נדלן ועל כבוד שאבד ופתאום התגלה שצעירותם אינה מכבדת את זקנתם.
על פנסיה הם נלחמים ועל נדל"ן וירושה לבנים ולא על חלוקה צודקת וצדק חברתי לא נותר בהם כוח ליציאה למחוזות חדשים.
הגנום היהודי העניק באבולוציה של הדורות את כוח המוח שלא טופח ואת יכולת החשיבה האסטרטגית שהתנוונה ולא הניבה פרות, לא מנהגים ולא מטרות כלכליות משותפות והתוצאה ניהול כושל והתפרקות מנכסים וכניסה בסחרור לבור שחור ששואב את הכול ושאליו הולכים ונופלים.

תמר מסכימה עם כל מילה שכתבת. תודה לך על המאמר. מקווה שישכנע את המתלבטים.

תמר, כתבת יפה ומדויק. חשוב שגם קולות החברים הצעירים שתומכים בחלופת האגודה יוצגו וישמעו ולא ישארו כ"רוב דומם" (מקווה ומאמינה שאכן רוב…)

חבל שלא כל התומכים בחלופת האגודה שוכחים מאחור ומזניחים זכויות של קבוצה, אומנם לא גדולה של חברים מקבוצת ה 400 שלפי החלטת הקיבוץ זכאי למגרש לבן ראשון, שלא יכולים כרגע לממש זאת כיוון שהילד הראשון לא בגיל שיכול להתקבל לחברות או עדיין צעיר (גיל צבא או לאחר מכן) שעדיין אין לו התכנות כלכלית לממש זאת.
קידום שכונה ג כרגע עלולה למנוע מהם קבלת מגרש בכלל (בעוד שיהיו משפחות שיקבלו 2) או יקבלו באחוזים גבוהים מאוד במידה (ורק במידה – הרי אף אחד לא מתחייב שזה יהיה) משהו אמר קצת יצירתיות? איזונים?

נירה, לא ברור לי למה "הפן הכספי" הוא טיעון תומך לדעתך לחלופת האגודה.
בחלופת המגורים, בתור חברים ותיקים, אתם יכולים לשלם רק 3.75% מהסכום והמגרש ירשם על שמכם מול רשויות המדינה. גם במקרה הורשה היורשים לא צריכים לשלם את הפרש התשלום הנדחה.
כמו כן, האם רק חלופת האגודה מאפשרת המשך בנייה וקליטה? אני לא חושב כך.

גידי,
יש מספר סתירות בין הדברים שאתה אומר ופועלך משרת את האינטרס ההפוך מזה שאתה לכאורה מקדם.
ראשית, ההנחה שלך שרק מיליונרים יכולים לבנות בשכונה ג' רומזת שהבנים בשכונות א' וב' הם מיליונרים וההכללה הזאת רחוקה מאוד מהמציאות ואף פוגעת בחבורה שלמה של בנים והוריהם שבמאמצים רבים העזו והצליחו לגייס את הסכומים הדרושים, והיום שוברים את הראש איך ייגייסו את התוספת עבור הקרקע ביום פקודה.
חלופת הבית יותר יקרה לבוני שכונה ג' ולכן היא תביא לכך שרק מיליונרים יוכלו לבנות שם.
האשלייה שניתן יהיה לבנות בנייה רוויה בשכונה ג' מטעה את הציבור כיוון שאין שום היתכנות בשנתיים שלוש הקרובות לשינוי תב"ע אזורי שיאפשר זאת על אדמות מתוכננות כמו שלנו.
גם החשיבה שבנייה רוויה תהפוך את הבתים לזולים מאוד היא מופרכת. רק תשווה מחיר של בית חדש של 100 מטר בבניין קומות "מחיר למשתכן" בחדרה (בית אליעזר או אולגה) ולא תמצא שם דירה בפחות ממיליון וחצי, שזאת העלות של בית במודל D בשכונה ג'.
הפיתרון האמיתי לבנים שאינם מעוניינים למשכן את עצמם לדעת ל 25-30 שנה היא רכישת בית של יורשים. נכון שזה בית ישן ולא מהניילונים אך מאפשר חיים קהילתיים לא פחות איכותיים ממגורים בבית חדש.
בכדי שמחירי בתי יורשים ירדו ויעמדו על מחיר סביר, חלופת האגודה עדיפה משתי סיבות:
בניית שכונה ג' תציף את היצע הדירות הפנימי בגח"א ולכן מחיר הדירות של יורשים עשויה לרדת.
לא ברור עדיין מה יהיה מחיר השיוך לבתי יורשים אך אם היורשים משלימים את השיוך לפני המכירה, ייתכן וישלמו פחות מאשר יישלמו הרוכשים לאחריה ולכן אינטרס מובהק של המעוניינים לכוש דירת יורשים היא ירידת הערך של הדירות האלו.
לכאורה נשמע הזוי שהאינטרס שלי יהיה ירידת הערך של הנכס העיקרי שלי, אך מכיוון שאני מעוניין שאחד הבנים-נכדים שלנו ירש את הבית שלנו כשנלך לעולמנו והיורש יצטרך להתחשבן עם האחים שלו על ערך הבית, עדיף שהסכום הזה יהיה קטן ככל האפשר.
לא באנו לגח"א להתעשר ולא למקסם את ערך הנכסים שלנו כי אם לחיות בקהילה איכותית, יוצרת, נעימה ומכילה בעלת ערבות הדדית גבוהה, חינוך איכותי ותרבות מפותחת.
מציע שתחשוב על זה

נירה, סיכמת יפה מאוד. יישר כוח

תיקון טעות בפסקה האחרונה כתבתי חלופת המגורים והתכוונתי לחלופת האגודה.

חלופת האגודה שנדחפת בעת הזו היא וירטואליות ואיננה ברת השגה. זה בלוף מעוור עניים, כפי שחגי מרום כתב "לא יהיה כלום כי איין כלום" ובהמשך:
סחורה פגומה, שהיא בגדר אגדת עם שקיומה והיתכנותה הינם מיצג שווא.