יאיר יקרי.
תמיד הערכתי אותך וגם אהבתיך.
אבל לאור דבריך האחרונים במועצה בחרת בהתייחסותך בנושאי הדמוקרטיה בקיבוצנו ואמרת שהפסד ההצבעה לחלופת האגודה היה טכני בלבד, ובכך, יש לבטל את המעוט המתנגד.
יקרי, נכון שהיו חסרים רק 3 קלות כדי להגיע לרוב המיוחס.
אתה בחרת כמו כל הנהלת הקהילה וצוות השיוך בפסילת 125 המתנגדים.
חטא ההיבריס הוא אבי כל החטאים בכל דמוקרטיה.
עוד הוספת, שביגור נערכו 9 הצבעות לקבלת הפרטה, הפיכה מקיבוץ שיתופי למופרט, רק שכחת לציין, שכל הצבעה נערכה שם מדי חצי שנה לפי תקנון רשם האגודות, ובין הצבעה להצבעה שינו סעיפים רבים.
בסופו של דבר, לאחר שרשם האגודות התערב והוריד את הרוב המיוחס שנדרש, התקבלה החלטה, שבה בעלי הכנסה חיצונית אמורים לשלם מיסי קהילה גבוהים ביותר.
רוצה להגיד – גבעת חיים בחרה לא לשנות דבר, וללכת להצבעה חוזרת תוך זמן קצר.
אתה כעו"ד במשרד עורכי דין לענייני עסקים שעוסקים בפירוק חברות כלכליות פושטות רגל, האם נתת דעתך פעם גם לרגשותיהם של מקימי החברות, שמפסידים את מפעל חייהם, מפני שנפלו קורבן לחובות כלכליים והוכרזו חדלי פירעון?
רוב הקיבוצים הלכו להפרטות כתוצאה מניהול כושל וצבירת חובות ענק. וכל זאת רק כדי לא להסתבך ולהפוך לחדלי פירעון.
חוקי הדמוקרטיה הכתיבו את נושא הרוב המיוחס, וטוב שכך שאלמלא כן זכויות המיעוט היו נרמסות.
הייתה לי ציפייה ממך להיות מוביל לאיחוד אינטרסים וגורם מאחד בקהילה שסועת המחלוקת, אבל אתה בחרת להיות דובר ההנהלה, שמפלגת, פוסלת ודוחה שנויים נדרשים.
כמו בסיפור שלא ניגמר, כשהחזון ניגמר הכל נחרב ונשארים עם הלא כלום, ואתה כמו אוטראו ("גיבור הסיפור נגמר") היית יכול להציל את הממלכה מחורבן.
הפכנו לחברה קפיטליסטית, ונשארנו רק עם אינטרסים אישיים שהקפיטל הוא הערך העליון והיחיד.
האינטרס המידי שיכול לאחד הוא שהדירות יהיו שוות לכל נפש, בשביל זה חייבים לצאת מהקופסה, להגיע למקסימום איחוד האינטרסים. רק כך ייווצר מקום למירב הבנים שחיים בקיבוץ, לבית ולחברות בקיבוץ.
כפי שכבר כתבתי שכונות ד' ו-ה' בעת הזו אינן אופציה.
האופציה היחידה היא בנייה רוויה מידית בשכונה ג'.
כל טוב, גידי.

שכרן כתיר יא ברכה!

אילת, רונן ויתר חברי ההנהלה – אני מצטרף לדבריה של תרצה. גם אני שייך לרוב (לדעתי המכריע) של החברים והחברות שמלאי הערכה על הזמן והאנרגיה שאתם משקיעים מזמנכם הפרטי. למרות חוסר הודאות שכרוכה בתהליך השיוך ובתהליכים אחרים, אתם עושים עבודה נהדרת!

איילת ורונן אני מאד מכבדת ומעריכה אותכם ואת שאר חברי ההנהלה ואת דרך עבודתכם. הייתי רוצה שתמשיכו… אני כפי הנראה מהרוב הדומם שיודע להעריך את הזמן שאתם משקיעים בניהול הקיבוץ. הראיון איתכם נותן לי הזדמנות לחזק לעודד ולשבח אותכם.

האסימון מתחיל לרדת!!!

תודה מורדי, מכבד את נקודת ראותך. להבנתי הסטייה ונטישת ערכים וההסתעבות הפילה הרבה קיבוצים.
אני מזהה בגח"א נוכחותם של הערכים האלו וזה חוסנינו.
שבת שלום

בשיח שפתחה עמליה נחשפים שני דברים עיקריים: קודם כל, שיש כאב רב אבל גם אי הבנה בעטיין של ההחלטות שהתקבלו בקיבוץ לגבי מהלך השיוך. גם הצוות הכי מוכשר לא יכול להביא החשבון ולנסח בתוך הזמן הדי קצר שניתן לו החלטות "נכונות וצודקות" שבסיכום כללי יסבו הכי פחות צער לכול. אבל, כל עוד גבעת חיים מתקיימת כאגודה שיתופית, לא נראה לי שיש החלטות חסרות תקנה. גם אם יש דברים שמעוגנים בחוקי המדינה, עדיין יש דרכים לתקן.
יש גם בעיה בתפיסת הדמוקרטיה – שמעיקרה איננה רק מספר הקולות בהצבעה אלא הצורך שלא לפגוע גם במיעוט. האוקסימורון של עמליה – המיעוט זכה ברוב – כמובן אין לו משמעות. המיעוט רק הצליח לעכב או לעצור את ההחלטה בשל מספר הקולות הגבוה שנדרש לה. לכן יש מקום לשינוי סעיף זה.
על "זכויותיהם" של חברים שהלכו לעולמם כבר כתבתי בעבר. זה ממש מהלך עקום – למנוע ממשפחות החיות בקיבוץ הכנסת בן ממשיך ולאפשר זאת כביכול לאנשים שכבר אינם חיים, ושבניהם בחרו לא להמשיך את דרכם. מנקודת ראות כזו אין שום משמעות ל"יום הקובע".
עקום גם לבקש מחברים – וזו הסיבה שהצבעתי "נמנע" בסעיף זה – להצביע על "כל מיני…", גם אם אלה פורטו בדפים או באתר או בכל מקום אחר מחוץ לדף ההצבעה.

שמוליק
שאפו על האומץ, הכנות והלויאליות לקהילה.

ערכים אלה שאתה מציג, יפהפיים כשלעצמם, הם אלה שקברו את הקיבוץ הישן.
חבל לחזור על אותה טעות פעמיים.

יזהר שלום,
עמדת בהחלט על הנקודות החשובות לטיפול, בעיני, ניסחת זאת במדויק ובכישרון, השתכנעתי.
בהצלחה.

שמוליק, החשיבה שלך עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי. אני מעריכה את היכולת לשנות עמדה, להתגמש, ולראות את טובת הציבור והקהילה במצב שנוצר.
תודה
סמדר

כל הכבוד. תודה רבה

שלום שלומית,
אכן מפעל נפלא.
כפי שציינו זוהי רק טעימה… לא התיימרנו לכתוב את ההיסטוריה של גת.
תודה על ציון האנשים יקרים הללו, בינהם גם סבי.
בברכה
היידי

גת בת 40.
עם כל הכבוד שיש לי לכתבה, לאורי ורטהיימר ז"ל ולכתבה על אורי פולק ז"ל, חסרים הרבה פרטים ראשוניים לראשית המפעל הנפלא.
חסרים לי פרטים על אנשים שהקימו ועבדו במפעל מראשית ימיו.
היה ראוי לציין ולכבד גם אותם כמו, מקים המעבדה – שמואל לב ז"ל, צבי שינדלר וחיים הפנר (בן אור) ז"ל שעבדו בייצור המיצים והריבות.
מאוחר יותר הצטרפו שמעון שיפמן יקסל ורובין ז"ל בתפקידי ניהול.
ראוי היה לציין אותם ולו בסוגריים.

שמוליק,

כל הכבוד.
אכן, זו דוגמא לאחריות ולויאליות חברתית וקהילתית.

תודה

כל הכבוד לך צביקה על שאתה מציב "חזון" לפני הירידה לפרטים
מה שמוכיח שיש לך את "גן" המנהיגות.
אוהבת את החזון ששיתפת כאן.
ללא ספק אצביע בעדך .
עוד משהו שאולי שווה להתייחס אליו –
הקיבוץ מול "העולם" .
הרצון או הדרך לצאת מן הבועה ולתרום לכלל החברה, גם פעילות כזו ראויה להיות חלק מהאג'נדה של אנשים בעלי ערכים .
מותר לנו להיפתח להשפעות שונות ולהשפיע מהחוזק שלנו החוצה.

בואו כולנו, ניקח נשימה עמוקה ונקשיב לאיש החכם הזה…

המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב

נראה לי שיש כאן ערבוב בין כמה דברים. אסביר
1. החלטת הקיבוץ בדבר שיוך נכסים, מאידך, מתן מענה (שאיננו בהכרח עונה על ההגדרה של השיוויון או "צדק) למשפחות גרעיניות שהוריהם נפטרו בטרם היום הקובע.
2. החלטת הקיבוץ לאפשר לכל מי שהיה עודו בחיים ביום הקובע ולאחריו, הן להוריש את ביתו והן לזכות ולקבל "זכות" לבנייה בהרחבה.
3. תקנון הקיבוץ והסדרי הקליטה המשלימים/נוספים (שנת 2010, שנת 2013).
4. הסכמי הקבלה לחברות (זכה לכינוי חדש- "הסכמי הקליטה").
סיכום:
קשה להתווכח או לחלוק על דבריה של רעיה, מאידך, הציבור הצביע וקבע (גם אם לא הבין (עולם כמנהגו נוהג…, יש לכם Déjà-vu ?) ואפשר גם לנכדים, נינים וכו' לקבל זכות לבניה בהרחבה, כך שאף עם זה לא ניתן להתווכח (לכל הפחות ברמת התקנון של הקיבוץ).
כנראה שאת הנעשה יהיה קשה להשיב, אך ניתן למצוא פתרונות, שלא בהכרח יהיו מקובלים על כולם, אך אולי יביאו לשינוי וחשיבה אחרת.

יאיר

הי תום,
פנייתי הייתה ועודנה אל החברים שתקנון הקליטה הטיב עמם בהיותם שייכים לקבוצת "היום הקובע", על פי תקנון קליטה שפתח פה פערים חברתיים שקשה לקבלם, וזה כולל, מה לעשות, גם את הנכדים.
איני מצפה כלל להצבעה אוטומטית בשום עניין, נהפוך הוא, מצפה להצבעה רגישה, מתחשבת, הגונה. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, זכינו, קבלנו, התקבלנו, נאפשר גם לאחינו ולחברינו שטרם בנו.

רעיה שלום,
בין השורות של הדברים שאת כותבת נראה כי את מצפה מ"הנכדים" כמו היידי ואחרים להצביע אוטומטית בעד כל דבר רק כי הם זכו, כמו רבים אחרים מקרבנו, להינות מחוקי המשחק שאתם, קבוצת ה 400, קבעתם. נראה לי שלהאשים את קבוצת "הנכדים" שלא גרו בקיבוץ בתוצאות ההצבעה זה גם מאוד לא הוגן בעיני וגם קצת לטמון את הראש בחול ולהתעלם מקבוצות רבות אחרות שנהנו גם הן מתקנון הקליטה.
הנכדים הם חלק מאתנו וצריך להפסיק להתייחס אליהם כאל קבוצה נפרדת שצריכה כל הזמן להגיד תודה על הזכות שהם קיבלו כאן ולהשתחוות בפני אלה שפתחו להם את הדלת. אפשר להמשיך להתווכח על צדקת ההחלטה ההיא, אבל כמו שכתבת, זה כבר לא רלוונטי. ההתייחסות הספציפית לקבוצה זו לא תורמת, בעיני, לקידום השיח ולפתרון הסיטואציה.