מתוך מחשבה שניתן לעזור למערכת החינוך, עם השקעה כספית מינימלית וטיפוח ההתנדבות של פנסיונרים ברחבי המדינה, קמה בשנת 2007 עמותת "ידיד לחינוך" בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. הרעיון המכונן של העמותה הוא לעזור לתלמידים שלא מצליחים למצות את הפוטנציאל הלימודי שלהם, כבודדים בכיתה של כ-30 תלמידות ותלמידים, כאשר המורה לא יכולה להעניק להם את תשומת הלב האישית וההשקעה הנדרשים. לא פעם גורמת ההתנסות הזו לתסכול ואיבוד בטחון עצמי ומוטיבציה של תלמידים מסוימים בכיתה ולעיתים, חוסר היכולת להקדיש תשומת-לב לתלמידים מתבטאת בהפרעות בכיתה, פגיעה בלמידה של אחרים ותסכול מתמשך לתלמיד/ה ולמורה.

המרכיבים הנוספים של היוזמה הם הפנסיונרים היכולים ומעוניינים לסייע בתחום כה חשוב זה, בנוסף למוטיב ההתנדבות המהווה את המרכיב השלישי של הנוסחה המנצחת של WIN-WIN.

גם כאן, בביה"ס "משגב", יש קבוצה של מתנדבות ומתנדבים, בעיקר מגח"א, שנרתמו לעניין ומגיעים לעזור לתלמידים ולמורות על בסיס שבועי. ברוב המקרים זה רק יום בשבוע, אך הוא משמעותי לתלמידים ולמורות. הראשונה להתנדב במסגרת זו הייתה נירה פרינץ, שעשתה זאת תחילה ב"יובלים" בגח"מ והמשיכה ב"משגב", כשהיא מצרפת אליה את תמר שפע, המתנדבת ומגייסת אחרים כבר לא מעט שנים.

כמי שמתנדב כאן בעצמי כבר מספר שנים, שאלתי את שותפיי להתנדבות על הסיבה לפעילותם והתועלת שהם רואים בכך לתלמידים, למורות, למערכת ולעצמם.

תרצה מדיני, ציינה כי נענתה לפניה של תמר שפע, כשהיציאה לפנסיה הותירה בידיה זמן לכך, על רקע מחויבותה לחינוך ולמידה. "אני עוזרת לילדים באופן פרטני בעיקר בחשבון ושפה. הלימוד הפרטני מחזק את הידע והבטחון שלהם ואילו למורות – זו עזרה גדולה. הן לא יכולות להגיע לכל התלמידים בכיתות הגדולות".

הפעילות מעניקה גם לה. "נתינה לאחר והתנדבות נותנות תחושה טובה לנותן וממלאת באנרגיה חיובית. הקשר עם הילדים הצעירים והמורות שומר על חיוניות ויכולות מנטליות. בזמן שנמצאים בביה"ס שוכחים לכמה שעות את המציאות של המלחמה הנוראה בה אנו מצויים".

גל רסיס: "לאחר 38 שנות הוראה וחינוך בשפרירים, יצאתי לגמלאות כשאני חש ומרגיש כוחות ורצון להמשיך ולהעניק מיכולותיי וכישוריי". לאחר שהתנדב ב"שפרירים" הוא הוסיף שלושה ימים בתמיכה לימודית פרטנית וקבוצות בכיתות ג'–ו' ב"משגב". "אני תומך בילדים המתקשים בתחומים שונים מצד אחד ומהצד האחר – מקדם תלמידים מצטיינים בחשבון".

יורם תירוש מספר: "התוודעתי לנושא ההתנדבות ב'משגב' כשקיבלתי המלצות מתמר שפע לאחר שיצאתי לפנסיה. התחברתי ואני עובד עם תלמידים/ות מכתות ד' בחשבון. נראה לי שהתלמידים באים לשיעורים ברצון רב והם יוצאים מרוצים. אני מרגיש שתרמתי להם משהו וזה עושה לי טוב".

לדברי דבורה חילי הפועלת בתחום מחוץ לקיבוץ: "אני מתנדבת בשני בתי-ספר: 'שבילי העמק' (שפרירים א' לשעבר הנמצא כיום ביכון) שם אני נפגשת עם חמש בנות באופן פרטני ובבית-ספר בבאקה אל-גרבייה, בו תפקידי לדבר עברית עם תלמידי כתה י"א (בכל קבוצה ארבעה-חמישה תלמידים) על-מנת לחזק את שפת הדיבור שלהם לפני יציאתם לעבודה או כניסה לאקדמיה. אני מוצאת משמעות בנתינה בה אני מאמינה ומהרווח שאני מקבלת מהעשייה.
התרומה היא לא לבית-הספר ומערכת החינוך אלא לפרטים איתם אני נפגשת ואיתם אני מבלה את הזמן, שהוא זמן איכות להם ולי. התרומה הגדולה עבורי היא הקשר הבלתי אמצעי עם הנערים, כפרטים שאני זוכה להכיר במהלך העשייה ההתנדבותית. אני רואה בסיפוק את התקדמותם בסוף תקופת ההתנדבות שנה או שנתיים וכך גם הם. את ההצלחה אני חווה בקבלת הפנים כשהם פוגשים אותי בהגיעי לבית-הספר. עם אחדים נמשך הקשר גם בוואטסאפ מחוץ לבית-הספר. חשובה לי המשמעות שאני סופגת ומקבלת מהיחס ההדדי, המעורר בי מוטיבציה להמשיך בהתנדבות".

שלמה כהן: "אני רוצה להביא סיפור על ילד שנפלט מלימודי החשבון בכיתה ד' וסירב להשקיע מאמצים. קיבלתי אותו למשך שנתיים והוא שיתף פעולה ולקח את עצמו בידיים, כשבעזרתי הוא יישר קו עם הכיתה והגיע לחטיבת ביניים ברמה שאפשרה לו ללמוד באופן סביר עם שאר הכיתה. גם אני מוצא את התלמידים עם מוטיבציה ללמוד וגאווה בהישגיהם כתוצאה מהעזרה ותשומת הלב האישית שהם מקבלים מאיתנו. יתכן שחלקם אפילו מעריך את העובדה שמישהו מוכן לנדב את זמנו הפנוי לטובתם. מה שבטוח הוא שבאופן אישי, אני מרגיש מתוגמל, רצוי ושותף, למרות שאיננו מקבלים שקל עבור פעילותנו. אני רוצה לציין שתמר שפע ממשיכה בעזרה לתלמידי כיתות א'-ב' ואיילה לבני עובדת עם ילדי כיתות ד'–ה' על כישורי למידה".

שאלתי את עדי גזית, מנהלת ביה"ס "משגב", אם יש תמורה חינוכית לפעילות המתנדבים כאן.

"העבודה של המתנדבים מתרחשת בקשת רחבה של פעילויות – מסיוע לימודי פרטני או קבוצתי, דרך העשרה ועד לימודי סריגה", היא מספרת. "הילדה או הילד הפוגשים את המתנדב – אדם הבא מבחוץ, לא כחלק מהמנגנון הבית-ספרי, לא כמחנכת או איש צוות, חווים משהו אחר. הם פוגשים אדם הבא לביה"ס רק עבורם עם סבלנות, סקרנות, עם עיניים טובות המביטות בהם ורואות אותם בדיוק כפי שהם. החוויה הזו יוצרת אדוות, לא רק בלבו של אותו ילד, אלא גם באקלים בית-הספר כולו. הנוכחות של המתנדבים לא נמדדת רק בשעות הלימוד שהושלמו או במספר הילדים שפגשו. מעבר לכל אלו, מדובר ברגע נדיר ומשמעותי של קשר אנושי. שעה אחת של חסד. שעה הנמדדת בשינוי הדק אך העמוק שחל באווירה, בהרגשה ובתחושת השייכות והערך העצמי של הילדים. לכן, אנחנו מודות מכל הלב לכל אחת ואחד ממתנדבי 'ידיד-לחינוך' על נוכחות קבועה, על נתינה נדיבה, על הקשבה ועל מילה טובה. תודה שאתם בוחרים לפסוע איתנו בדרך ולגעת – ממש כך – בלבבות התלמידים שלנו".

גם תרצה הרמלין, המרכזת את העמותה כאן בעמק, מדגישה כי לצד התרומה לילדים המצפים למתנדבים מדי שבוע "גם המתנדב זוכה לתחושת שייכות קהילתית, עיסוק בעשיה משמעותית במגוון תחומים במסגרת בית-הספר, התורמת לתחושתו הטובה".

באתר "ידיד לחינוך" מצאתי כי בדו"ח של חברת  BDOמשנת 2019 בשיתוף חברת "מגדל" נמצא כי "כל 1 ₪ המושקע בפעילות 'ידיד לחינוך' מניב תרומה של 9.6 ₪ למשק הישראלי". במסגרת העמותה פועלים אלפי מתנדבים מקרית-שמונה בצפון ועד הדרום הרחוק. תרומת העמותה למערכת החינוך, לציבור הגמלאים ולקהילה, מספקת מענים לצרכים הבוערים עמם מתמודדת החברה הישראלית".

מי שמעוניינ.ת להצטרף לפעילות "ידיד לחינוך" בכל תחום: ניתן לפנות אלינו, המתנדבים, או לתרצה הרמלין, בהמשך למודעה המצורפת לכתבה.