פגשתי את דני בביתו על צלוחית סלט פירות מעולה וחליטת תה צמחים בערב גשום, רחוק מהשטח, צעיר נצחי בנפש, עתיר נסיון בפועל, ולמרות יותר מ-60 שנותיו, ממשיך ומפתח את פעילות הטיולים שלו ללא הפסקה. ביום האחרון של שנת 2017, מצאנו דרך לסכם תקופה ולהסתכל על העתיד.

נהניתי מטיולים שדני ארגן והדריך לפנסיונרים לאחרונה, ולפני זמן רב ממעורבותו בטיולי המשפחות, שחזרו בשנים האחרונות בנוסח שונה, כולל לינה בשטח, המתאפשרת היום בצורה אחרת בחאנים השונים ודומיהם בעיקר בדרום הארץ.

הוא החל את דרכו כמורה דרך בעידודו של המדריך, חוקר ארץ-ישראל והמומחה לגאומורפולוגיה, המטייל והסופר מנחם מרקוס האגדי, איתו שומרים ההרמנים על קשר גם כיום. בכך הפך דני את תחביבו ואהבת הטיולים שלו, למקצוע ופרנסה. הוא עשה זאת לאחר שנים של שירות בקבע, בהן נפצע קשה והפך לנכה צ.ה.ל. ולאחר עבודה בקיבוץ ועיסוק בטיולי נעורים ואחרים בשלבים שונים של חייו. באותם טיולים בעבר, ראה דני שהחבר'ה חוזרים עם מטען חיובי לצד המאמץ והאתגרים שעמדו בפניהם. אותם טיולים אפשרו לחבר'ה להתרחק מאפרוריות היום-יום ולהשתתף במסגרת חברתית נעימה, שנתנה להם להכיר זה את זה מחוץ להקשר של הקיבוץ ובית הספר. נוצרו חברויות והיכרויות שלא יכלו להיווצר ברוטינה בתוך הקיבוץ או בבתי הספר.

דרכו לא הייתה קלה, כאשר ללא עידוד מההנהלה המקומית, יצר דני לעצמו ב 1994 ובמידה רבה גם לתועלתנו כקהילה, עסק טיולים השורד כבר יותר מעשרים שנה, בעבר, כענף זעיר בקיבוץ והיום כעסק פרטי. כאשר בעידן בו רבים אחרים בתחום תיירות הפנים, נעלמו או הקטינו פרופיל, הוא מפתח נישות ייחודיות בתחום, כמו סדנאות בישול בטבע, טיולי משפחות, גיבושי חברות, נכי צ.ה.ל., וגם אוכלוסיות מאותגרות מחוץ לקיבוץ, אליהם הוסיף גם טיולים מעבר לגבול, בירדן.

המוטו שלו הוא להביא את החבר'ה כמה שיותר קרוב לטבע, דבר שהיום, בעידן הטלפונים הניידים והטבלטים, קשה הרבה יותר מבעבר, במיוחד עם בני נוער. לדבריו, הקרבה לטבע מקרבת אנשים אחד לשני, גם אם ביום-יום שלהם אין להם הרבה משותף. בנוסף לכך, ההליכה בטבע מחזקת את בריאותנו, מאפשרת לנשום אוויר נקי, לחוות את יפי נוף ארצנו, להעמיק בידיעת הארץ, באופן הקושר אותנו לטבע ולמורשת טוב מכל למידה, ספר, סרט או תכנית בטלביזיה.

בתחילת דרכו התמקד דני בארגון טיולים למסגרות גדולות, בעיקר בתי ספר. אך הנישה הזו מיצתה את עצמה, במיוחד לאחר שנאלץ להתמודד עם ביטולי טיולים מסיבות בטחוניות ושביתות בבתי הספר; אל אלה נוסף שינוי בדרישות מזמיני הטיולים בכיוון שלא נראה לו והתמודדות עם נוער מפונק ופחות סקרן, שאינו מאפשר הנאה צרופה מטיולים כאלה גם לרבים מבין הנערים המגלים עניין בטיול ובודאי לא לדני כמדריך ומנהל הטיול.

טיולי הפנסיונרים מאתגרים אותו, כי צריך לחדש כל פעם, ולזכור שעליו להמנע מפאשלות , שעלולות "לצוף" בפגישותיו עם החברים הנקרים בדרכיו בשבילי הקיבוץ. העובדה שצוות מארגני הטיולים האלה חוזר לדני שנה אחר שנה, כמו מטיילים אחרים שלו, הוא עדות להצלחתו והצלחתם.

שאלתי את דני על טיולים שאיתגרו את המטיילים ואותו בעבר, כשהיה צעיר ועדיין לא היה מנוסה כפי שהוא היום. ואכן, היו במקרים מסוימים טיולים שהיו קשים מהמתוכנן, טיולים בהם חסר אוכל, ובמיוחד זכור לו טיול לפני עשרות שנים לואדי חרזה בסיני, בו נכנסו לחושך ונאלצו ללכת יד-ביד, כדי להמנע מנפילה ממצוקים ופגיעות אפשריות. חברים שהיו לצידו בארוע; יד ימינו באותו טיול, יניב אופיר, אריה ורבקל'ה רותם שנכנסו לחרדה כשהחשיך והחבר'ה לא הגיעו, ואחרים; אלה שעדיין איתנו בודאי זוכרים טיול זה לנצח.

כיום, הוא נינוח יותר, נמנע מסיכונים ומקפיד לצמצם בהוצאות שעלולות לפגוע בפרנסתו.

הוא נאמן למוטו שלו על חשיבות ההנאה מהטבע הפיזי והחברתי הסובב אותנו, הערכיות שבטיול והבריאות שביציאה מהשגרה אל חיק הטבע. דני מוסיף: "חשוב לחלום, לאפשר לממש חלומות, גם אם לעיתים הדרך ארוכה". הוא בטוח ששמירה על צניעות ועל כל מה שניתן להגדיר כמורשת גבעת-חיים איחוד, תביא ברכה על כולנו. אם תשאלו אותו לאן לטייל קרוב לבית, הוא יגיד לכם בין השאר להגיע לשמורת הבר שבפרדס, שדה הצבעונים בדרך לבית אליעזר ולנוסעים ברכב ובאופניים, איזור חרבת סמרה הזרוע כלניות ורקפות ושפך נחלי חדרה ואלכסנדר. בימים אלה, ניתן גם לצפות בכרישים המגיעים עד 30 מ' מהחוף ליד שפך נחל חדרה. עדיף מבחוץ!

איחולי הצלחה לדני, ולכולנו הנאה מטיוליו ומיציאתנו לטבע בחורף המתחדש עלינו.