אהוד פרויד נולד בוינה כילד שביעי מתוך שמונה ב-5.5.1923. עול המשפחה נפל בעיקר על דבורה, אמו של אהוד מאחר ואהרון האב נפטר כשהילדים היו צעירים. בבית הייתה "אווירה ציונית" ואהוד היה פעיל בתנועת השומר הצעיר.

שושה, האחות הבכירה, עלתה ראשונה לארץ ישראל ב-1931. אחריה עלו עוד שתי בנות.
בתחילת 1937 הגיעה לארץ סבתא דבורה עם שנים מילדיה, אהוד בן 14 ואחותו מרים בת 12. הם הגיעו לקיבוץ גבעת חיים (ששם היתה שושה). באותו זמן גבעת חיים קלטה את קבוצת הנוער הראשונה שמוצא חבריה היה ממרכז אירופה, ולקבוצה זו צירפו את אהוד. ב-1939-1940 מזכירות הקיבוץ המאוחד החליטה שחברת הנוער תעלה להתיישבות בכרמל (ייסוד קיבוץ בית אורן). אהוד סרב להצטרף מאחר וראה עצמו כחבר גבעת חיים, ולא רצה לעזוב את אמו ואחותו. גבעת חיים סירבה לבקשתו.
באותו זמן, אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה, הסוכנות היהודית, בהסכם עם ממשלת המנדט, החלה לגייס תושבים יהודים וערבים לצבא הבריטי. אהוד החליט להתנדב לצבא הבריטי. הוא ראה עצמו חוזר לאחר המלחמה לגבעת חיים. הוא גויס ליחידות הארץ-ישראליות, והוצב כנהג בחיל החפרים (ההנדסה) במצרים.
כשצבאות רומל כבשו את צפון אפריקה והתקרבו לעבר מצרים, היחידה בה אהוד שירת הועברה למדבר המערבי לקרבות מול צבאות הנאצים. בזמן שהותו שם הוא עלה על מוקש עם רכבו ונפצע. הוא פונה לבית חולים צבאי בעיר טוברוק בצפון לוב. החשש שהעיר עומדת ליפול בידי רומל הביא לפינוי כל הפצועים, ובינם אהוד, לאנייה למלטה. האנייה נפגעה על ידי טורפדו של צוללת גרמנית וטבעה. רק כמחצית מהחיילים ניצלו (10.10.1942). אהוד היה בין הנספים.
כשלושה חודשים עברו עד שסבתא דבורה קבלה הודעה מהמלך ג'ורג' שבנה נעדר, ועברו עוד כמה חודשים עד שהתקבלה הודעה סופית שהוא חלל שמקום קבורתו בים התיכון במקום בו טבעה האנייה בין טוברוק למלטה. (נמצא בארכיונה של שושה לאחר מותה). סבתא לא דיברה עליו ולא השמיעה כל תלונה מאז נפילתו. לי היא סיפרה, כשהתגייסתי לצבא, מעט אודותיו. היא קיבלה "גמלת הורים שכולים" מממשלת בריטניה, סכום שאלמלא חייתה בקיבוץ לא היה יכול להספיק לצרכי קיומה.
ממשלת ישראל הקימה לפני כ-20 שנים אנדרטה בהר הרצל לציון שמם של הנופלים מבין מתנדבי הישוב שמקום קבורתם אינו בישראל, ובאנדרטה זו מצוין שמו של אהוד ושם יחידתו.

לצערי בשתי גבעות החיים לא מכירים באהוד כאחד החברים שנפלו במערכות הקשורות לעצמאות ישראל. השנה לראשונה גבעת חיים מאוחד הוסיפה את שמו של אהוד ברשימת הנופלים והם מנסים להקים ציון לשמו בבית העלמין שלהם.

לפני כשנתיים הוקמה האנדרטה לחללי התנועה הקיבוצית לדורותיהם ביער הקיבוצים והסתבר לי ששמו לא מופיע שם. לאחר פנייה אליהם, והירתמות ארכיון גבעת חיים מאוחד, כשעדכנו את שמות הנופלים באנדרטה שמו של אהוד נוסף כחבר גבעת חיים איחוד.
שושה, אמי, בקשה ממני שכל פעם שאני בהר הרצל אלך לבקר את האנדרטה.
אמא נשאה עמה מטען עצבות גדול על נפילת אחיה הצעיר ועל העובדה שלא קיבל את הזיכרון המגיע לו. את כאבה זה אני אזכור כל חיי.

לאחר שקיבלה את הידיעה על מותו של בנה אמרה דבורה פרויד:
"הכול חייבים לצאת למלחמה נגד צורר היהודים היטלר, אבל אין מלחמה בלי קורבנות. רצה הגורל והבאת הקורבן הוטלה עלי, ועל מי אתלונן?"
מתוך דברים לזכר סבתא דבורה פרויד, שכתב יהודה ארז ב"בתוכנו" 16 ביולי 1976.