*גידי: ראוי לפרסום לאור תהלכי הבחירה הפנים קיבוצית והארצית הכללית.

אז מי הוא אלוהים?

יציר כפיו של חזון אחרית הימים?

או האדם שאת בוראו הוא בורא

מפני אמונתו שמפחדיו נובעת.

אדם שמאמונתו וצלמו הוא נפרד

כי בצלם אלוהים חפץ.

את אמונו ומבטחו

קבע ביציר כפיו

באל שאותו ברא ולעצמו, יצר.

מכיון שאלוהים יש רק אחד

לשפן או שטן הוא הפך

את זה שממנו פחד,

את זה האחר שאת תורתו

ודברתו הוא הפר.

לחיזוק השליטה הוא

את גוג ומגוג המציא

והפך זאת לשיטה.

אחר כך

למלחמת עולמות הוא קרא

כדי להפיל פחד ומורא,

בקטסטרופה ושואה,

נוראה.

כך הוא השליט

את רצון האל האחד

על כל הסוררים

שאחריו לא הולכים.

לחיזוק השליטה

בתרגיל האפסים הוא בחר.

כדי להכפיף את כל האחדות

לרצונו, רצון האל האחד.

"כוחו של האחד נמדד במספר האפסים שעומדים מאחוריו".

ומכאן הדרך להפרטה ולניכוסים מתחילה,

עם האל האחד היא מיטיבה

ולאפס לא נשאר לא נכס ולא פרוטה.

כך את המירב ואת המיטב לעצמו השיג,

בזכות כל אותם מאמינים

שבפחדם הפכו לכלי משחק,

קטנים וכנועים,

לתומכים, מסכמים ומאמינים.

מוסר השכל: האמונה והנבואה ניתנה לשוטים.

1. התקווה תיוצר רק מאחדות המטרה שסופה שקופה וברורה, שתיטיב עם הרוב, עם מעט חסד וחמלה.
2. אין תיקון לחיים מאמונה עיוורת במציאות הזויה/בדויה ובדרך של תיקון בתנועה.

3. סכנה גדולה טמונה בתורה שהפכה לאמונה.