את השחקנית/במאית שרה פולי הקנדית אני ממש אוהבת. הסרטים בה שיחקה (החיים בלעדי, הסוד שמעבר למילים ועוד) מביאים למסך שחקנית קטנה, עדינה ומלאת עצמה! משם עברה לבימוי. טוב, עד עכשיו לא כ"כ התרשמתי אבל אז הגיע "סיפורים שאנו מספרים" וזה כבר סיפור אחר…

לכל אחד מאיתנו יש סיפור משפחתי, אישי שלא תמיד נראה לנו שיעניין אחרים. אז זהו, שתלוי איך מספרים אותו. שרה מספרת סיפור משפחתי, על אימה שנפטרה בגיל צעיר, ודרך סדרת ראיונות עם בני משפחה וחברים שהכירו אותה היא בונה סיפור מתח בלשי מותח, מסקרן, עם הומור ועניין. צורת בניית הסרט מגרה את הצופה לדעת עוד ועוד על האישה האלמונית הזו, אמא של שרה, דרך חייה ומותה. מתגלים סודות קטנים וחלקם – אפילו מרעישים!

כששמעתי על הסרט התעודי, מה סיפורו, חשבתי לעצמי: את מי זה מעניין? אבל בגלל הבמאית – הסתקרנתי וזכיתי. היא לקחה היסטוריה משפחתית אישית ובכשרון רב הפכה אותה לאמנות מסקרנת, שובה ומושכת קהל. מומלץ ביותר!

אל תפספסו השבוע בוידיאו את הסרט הישראלי "רוק בקסבה". סיפור לא פשוט על ארבעה לוחמי (מצחיק לקרוא לילדים האלו – לוחמים…) נח"ל בזמן האינתיפדה הראשונה, כשעדיין לא השכלנו ושלטנו גם על עזה. החיילים, כחלק מסיור שגרתי, נתקלים באוכלוסיה המקומית בהתנגשות חזיתית קטלנית, מצב שגורם להם להיכנס לסיטואציה בעייתית, מלאת התלבטויות בין הפקודות היבשות לבין הרגש והומניטריות. הסרט מנסה להציף את הויכוח הנצחי של "מה, בעצם, אנחנו עושים פה?" דרך עיני אחד החיילים המנסה להישאר כצופה. כמו בכל סיפור, בעיקר כזה, אותו כולנו מכירים ככה או ככה, אין אפשרות להיות צופה אובייקטיבי לא מעורב רגשית. לא הצופה בסרט ובטח לא הלוחמים בשטח. משחק לא רע, מעורר מחשבה ותסכול ועם כל זאת – שווה צפייה. הייתי אומרת, אפילו, חובת צפייה!