מצטרפת להצעתו של הרן.

בוצי, כתבת בצורה מעוררת השראה.

זו היא בדיוק תמצית הסיפור. אמיר בראיון מעניין ותמר, המסדרת את קינה הקטן בטוב טעם. לגמרי במקרה קיבלו הם "במה" באותו עלון. שניהם נשואים לבני משק. שירה ועידן. נכדים למייסדי הקיבוץ של טרם פילוג, שנות ה-30 של המאה הקודמת. שני זוגות המייצגים בנים שניים החיים עמנו בתחושה קשה של "זמן שאול", מגדלים את ילדיהם ומתעקשים על אהבת המקום ועל בניית ביתם הקבוע פה בזכות מליאה, רק לא על פי התקנון.
תקנון, כל תקנון, אפשר וצריך לבדוק, לדון בו ואם צריך- גם לשנותו. אל נושאי התפקידים, אדריכלי התקנונים, אנא, פקחו עיניים, הטו אוזן, פיתחו לבכם ודעתכם, כי הגיעה עת לדון ברצינות בפירטי תקנון קליטת בנים, שלמצער נפלו בו טעויות, טעויות כואבות וקריטיות, ולהביאו להצבעה חוזרת בקלפי.

הי שוש היקרה, מורה נפלאה! כל כך מזדהה איתך על המילים הללו. אבל מבחינה טכנית הכתבה של לביאה – פינת החינוך מגיעה באמצע העלון וגם קבוצת ליצי קצת אחריה (שמבחינתנו זה גם בהקשר החינוך בקיבוץ). בעלון הקודם הכתבה של מתן בן שחר על חלומות וחינוך מתחדש הוכנסה די בתחילת העלון.
אנא שימי לב שבאינטרנט כל הכתבות ברצף. הדבר הכי מבדל בין העלונים זה דבר העורכים בהתחלה ונר זכרון בסוף.
מדורים (כולל שלך) תמיד לקראת הסוף…
אני מרגישה שאני מכבירה במילים על הטכניות אבל זה חשוב לנו.
חלק מהעבודה של עורכים היא על הסדר של הכתבות, ולפעמים כתבות "מטיילות" כמה פעמים עד שמוצאות את מקומן הסופי.
אני יודעת שזה לא פשוט אבל דלתנו פתוחה בפני כל כתבה על החינוך באשר הוא, גם מבחינת הורים וגם מבחינת מורים.
ובכלל… העלון במהותו הוא גם סוג של פלטפורמה חינוכית אבל לצערי אף אחד לא רוצה לקחת אותה מסיבות שונות כנראה.

עורכים יקרים של עלון מכובד ומקסים,
ראשית מתנצלת אם דבריי מריחים ריח של צדקנות, נימה אישית כואבת או רגשנות יתר…. מודה ועוזב – ירוחם…
מדי חודש אני מתבוננת בעלון הערוך כל כך בטוב טעם, מכיל תכנים הנוגעים לחיינו, מעמיקים, דעתניים ומלאי השראה וחשיבה.

השבוע "חגגנו", עמיתי ואני המורים וצוותי החינוך, את יום המורה.
במרכאות, ולא בכדי.
לא אלאה אתכם בדעתי על מערכת החינוך ותחלואותיה, מערכת החינוך ושליחויותיה. אני עושה את המקסימום האפשרי בדלת אמותיי ואוהבת כל דקה.
יחד עם זאת, אני מתבוננת על סדר הכתבות בעלון זה. והנה, צדו עיני את הכתבות שנמצאות במיקומים האחרונים בסדר הכתבות.
כתבות העוסקות בחינוך הם האחרונות בסדר.
אפילו אחרי שולחן ערוך…. עצוב לי….

כל הכבוד לשרה ועדי
אחלה כתבה

מצטרפת לכל מילה של מתי.
יונה היא מעבר לסבלנות וסובלנות היא בן-אדם.
יונה היא החיוך והלטיפה בקושי ובטוב.
יונה בשקט ובצניעות מנהלת את נווה נועם, בנועם ובשקט האופייני לה.
יונה היא האור שהאיר את חיי במשך שנתיים, בליווי, בהקשבה, במקצועיות, בבכי ובחיוך.
תפוז הזהב הוא אחד, לך יונה מגיע פרדס שלם.
אוהבת נויה

חד, נקי, בהיר – וקולע אל חוט-השערה!
בחברה שבה נכתבים דברים כאלה, ומובאים כלשונם – ייתכנו חיים נאותים לכולם.

מעניין, מרשים, עצוב, מעוות.
סחתיין על עבודת השטח המעמיקה והכתיבה
הברורה.
אנחנו לגמרי בעניין.. אמנם אני לא בת שנייה
ולא מהקיבוץ, אבל אני כבר חיה פה כמה שנים טובות, ומאוד אכפת לי מהמקום ומהקהילה שצומחת ונוטעת פה שורשים.
מקווה שהעניין יתוקן דרך הצבעה דמוקרטית של רוב חברי המקום, ושבנים ובנות שניים שחיו פה כל החיים שלהם יוכלו לדאוג קצת פחות למקום המגורים שלהם, ולעתידם בכלל.

בהערכה, סמדי.

נועה את נהדרת. כתבת כל כך מדויק, בטוחה שעשית עבודה מעמיקה.
את בחורה יסודית. תומכים וכמובן נשתתף בדיונים.
בהערכה נויה לס

יוזמה ברוכה וראויה של צוות הקלפי. הלוואי ונתחיל להצביע בשיטה זו במהרה.
שיהיה בהצלחה לכל מובילי המהלך המבורך. ברוכים הבאים למאה ה21.

קראתי את המאמר של אורי בעניין.
בהחלט גם אני תומכת בשינוי ההחלטות הקודמות, כך שיווצר מעט יותר איזון בין ה"יתומים" לבין אלו שהוריהם האריכו ימים.
לטעמי אחת הדרכים לעשות זאת, זה לבטל לאלתר את ה"זכות" של דור ההורים לדירה בהרחבה.
כי מראש ברור שלהרחבה יכנסו נכדים או נינים. לא בנים. אמנם, יש מי שכבר מימשו את הזכות ואת הנעשה אין להשיב, אך כן ניתן לעצור את המשך התהליך. בטוחה שיהיו על כך הרבה מחלוקות כי אף אחד לא יוותר על זכות שניתנה לו, אך כל מי שעיניו בראשו מבין שהעוול הוא נוראי. הרי מי שהאריך ימים לא תרם יותר או פחות מאחרים לחיי הקהילה בעבר, ואין סיבה להפלות את בני משפחתו של מי שאיתרע מזלו ונפטר לפני היום הקובע. כמו כן צריך לברר שוב את זכויות משפחות גרושים/גרושות/ שגם להם משום מה זכויות כפולות מבתי אב רגילים.
בקיצור – יש לפתוח את הנושא לדיון מחודש ולחשוב הפעם באופן מעמיק יותר על כל ההשלכות לשנים רבות קדימה ולא רק באופן רגעי. וכן … ככל שנקדים בכך יהיה יותר קל. ואולי זו כן סיבה ראויה לדחות את בניית השכונה החדשה .

לאיתי – אין לי ויכוח אתך בנושא הנדון. אני מסכימה עם נימוקיו של אורי אותם "דיסקסנו" לא אחת בחוג המשפחה. אך יש לי ויכוח אתך בשל המונח עמו סיימת את תגובתך: "יצירת צדק חברתי". אם כן – צדק חברתי עבר מן העולם במקומותינו. אין דבר כזה. יש פה משתכרי מינימום, משתכרי ממוצע ובעלי הכנסה גבוהה. יש יורשי בתים, יורשי חשבונות בנק, משכירי דירות ועוד ועוד ווריאציות של "מתעשרים חדשים". אנחנו חיים בחברה מעמדית (כלכלית כמובן). אני מבקשת להאיר את עיניך: יש בינינו חברים שחשבון הבנק שלהם אינו מאפשר להם היתכנות כלכלית לבניית בית / לעזרה בבניית בית, ולו לבן אחד אפילו, זה לא פשוט. אולי כדאי לדבר על צדק היסטורי בנושא הנדון.

אכן דברים חשובים ציין אורי מירון. 150 המגרשים הנוספים הם מבהחלט שינוי מבורך ומרענן.
אנו קוראים לאותם משפחות בעלי בנים שניים מקרב הנקלטים, ״היתומים״, ובנים שבנו בשכונה החדשה ואחיהם מבקשים גם הם להצטרף לקהילה ולבנות את ביתם , אנא הצטרפו אלינו לעצומה , ולערוך את השינוי המתבקש ליצירת צדק חברתי וקהילתי.
ניתן לפנות לאיתי למייל itaisindlis@gmail.com, ובנייד 054-6349550.

כל יוזמה להוציא את חינוך ילדינו מציפורני משרד החינוך הממשלתי הוא מבורך. אני זוכרת בגעגועים את בית הספר הקיבוצי בו זכיתי אני ללמוד – שיש בו הרבה מרעיונות האנתרופוסופיה אך גם הרבה מעבר זה, בייחוד החינוך החברתי, שהיום דעכה קרנו גם בקיבוצים. התואר "מצוין" מקובל עלי רק במידה שמשמעותו התאמת הלימודים לצרכים של כל ילד ושל החברה כולה. אני מאחלת הצלחה לקבוצה היוזמת, שתהיה גם הצלחתו של הקיבוץ ומציעה להם את עזרתי (גם אני הייתי פעם מורה…)
תמר.

דבורהלה – מתן כותב על חינוך, הגיע הזמן [באיחור לדעתי] שנדבר חינוך תחילה. זה מזכיר לי את בנימין שפריר, שדיבר חינוך, ואיך המקום הפך למה שהוא היום כשההליך הפך חשוב יותר מהחינוך. מקווה בשביל הקבוצה הנקייה הזו, שתמצא מוביל בדומה לבנימין, ושאנחנו ניתן מקום גם לדרך חינוכית אחרת, כפי שהיה בגבעת-חיים בימי הכיתות-המקדמות, שאת היית שותפה פורצת דרך בהן.

חג שמח, קראתי כמה פעמים את הכתבה ונשארו לי הרבה שאלות.חשוב לי לציין
שבנשמתי אני אשת חינוך ויזמית. הקמתי תוכנית עם צהל לפני 17 שנה להשתלבות אוכלוסיית ליקויי הלמידה בצהל בכדי שיהיה להם שירות משמעותי. אני שותפה להקמת תוכנית יחודית ראשונה בארץ להכשרה מקצועית לאוכלוסיית ליקויי הלמידה ובעיות הקשב אחרי הצבא במכללת רופין ועדיין אני שואלת מספר שאלות כי לא הצלחתי להבין מהכתבה.
מהו החזון, מהם המטרות, מהם התכנים, מה היחודיות,מהם היעדים.מי ילמד בבית הספר. הערכת עלויות כספיות האם יש.
שאלה נוספת- לאור צימצום מספר הילדים השנה כבר בכיתה א במשגב אולי אפשרי הידברות עם המנהלת הנוכחית על שינויי.ולידיעה אסיפת קיבוץ מעברות החליטה לא להקים את בית הספר במעברות .הערה אישית שנדע לשמור תמיד על איזון . שנה טובה. דבורה

אין עלייך , מקסימה

יופי של זכרונות, אך איזה מזל שהזמן לא עומד על המקום…

כידוע, הנושא הוצף על ידי קבוצת חברים ובנים והוחתמה בקשה לפתיחת הדיון לבן שני למועצה ולאסיפה. חברי הקבוצה התבקשו להכין הצעה מפורטת והיא תובא לדיון בתקופה הקרובה.
במקביל, טרם הוחלט בקיבוץ האם ממשיכים לבנות את שכונה ג', לפני ה 150 הנוספים כיוון שטרם החלטנו באיזה מסלול להמשיך בשיוך הדירות.
אני מניח שהחלטה על יעוד 150 דירות ליתומים ולנקלטים תשפיע על העדפתם של חברים אלו למסלול שיוך מסוים וזה לחלוטין לגיטימי.
את הפלונטר הזה חייבים לפרום, רק מקווה שנדע לעשותו בנועם ובהתחשבות אחד ברעו כי בסך הכל מדובר על כסף גדול.
דרך אגב, מעולם לא הבנתי מדוע אומרים שהזכות לבנייה בגח"א שווה מיליון ש"ח. לבנות בית (בטבו) בתל מונד עולה בדיוק כמו לבנות בית בגבעת חיים, לבטח אם יידרשו תשלומים מופקעים לרמ"י.