חורף סוער בא עלינו, אחרי קיץ עצוב. גשם ומים רבים. פטריות ותפוזים.

ובביתנו הקיבוצי, משפחות ויחידים, כאלו שמרחוק באו? קרובים?

מלווים את יקירנו אל גבעת האורנים. לעולמים…

אלמנות ויתומים בוכים וזועקים. הורים, אחים, בני משפחה וחברים

נפרדים.

מי לאחר מחלה ממושכת, או מחלה קצרה, מי בחטף ובהפתעה, בטרם עת או בשיבה טובה.

לוחות המודעות המתרוקנים מן היום יום, עצבות מתווספת, מסגרת שחורה

סיר של מרק, טפיחת כתף, הספד, מפגש, דמעה,

אלבום, חיבוק, תמונה, עוגה,

סבל, חוסר אונים, בדידות, גורל, ושאלות שאין להן תשובה…

ובחולות אתא כלניות ושלוליות, השתקפויות ונרקיסים. ירוק, ואקליפטוסים שמחים…

ופחד מתגנב… אורב… ומן תחושה… ומועקה בלב

אנחנו כאן הולכים ופוחתים…

עורמים פרחים על תלוליות עפר

הולכים וחסרים,

כלים ומתגעגעים.

עושה שלום, אמן,

תן בנו הכוח

להתנחם.