ראובן אפל, 29.3.1932 – 30.12.2014, ח' בכסלו תשע"ה – יהא זכרו ברוך

ריימונד
ראובן אפל, נולד בדרום אפריקה במרץ 1932, הוא גדל במשפחה עם שלוש אחיות, הורים והרבה דודים.
בגיל 16 בלימודי תיכון למד את מקצוע החשמלאות, ועבד כחשמלאי וטכנאי בבתי קירור.
בגיל 24 הכיר את אלינור, כעבור שבוע הכרות הציע לה נישואים וכעבור שמונה חודשים הם כבר נישאו.
השנה חגגו 58 שנות נישואים.
גבי ותניה נולדו די מהר ואז הוחלט לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1962 הם מגיעים עם שני ילדים קטנים לקיבוץ גלעד לומדים עברית באולפן וביום האחרון של האולפן נולדה יונה. עוברות השנים ומצטרפים למשפחה איילת, דלית ושי.
בכל אותן שנים ראובן עובד ומנהל ביד רמה את החשמלייה בגלעד, מקים פרויקטים ואחריות כבדה על כתפיו.
הפסקות החשמל ("פנצ'ר") דורשות טיפול מיידי, ובחורף בלילות גשומים וקרים רץ לחשמלייה ומטפל בתקלה.
אחרי שהילדים כולם בגרו והקימו משפחות משלהם העתיקו ראובן ואלינור את ביתם לקיבוץ גבעת חיים איחוד והתיישבו קרוב לילדים.
עם הגעתם לגח"א עבד ראובן כאיש אחזקה ברפת, אחר כך נכנס לחשמליה ומספר שנים אף ריכז את הענף.
בשנים האחרונות עם הפנסיה והזקנה, הוחלט במשפחה שרצוי להפסיק לטפס על סולמות ולכן קיבל ראובן על עצמו את תיקון המכשירים לטובת החברים והיה איש שירות מסור ואדיב.
במשך שנים רבות היה מאד לא בריא וכבר מספר פעמים כמעט ונפרד… והופ הייתה התאוששות וחזר לתפקוד.
בשבועות האחרונים חלה הידרדרות במצבו עד שבלילה האחרון הלב כבר לא יכול היה לשאת זאת ונדם.

יהי זכרך ברוך
"לאבא שלי יש סולם מגיע כמעט עד שמיים"
ככה נכתב אליך… ככה אנחנו זוכרים אותך… עם סולם גבוה שמגיע כמעט עד שמיים.
היום, אבא יקר שלנו, הסולם הגיע עד שמיים.
במשך שלושים ושלוש שנים הכנת אותנו ליום הזה… לרע מכל…
במשך שלושים ושלוש שנים, התיישב לך מלאך המוות על קצה הסולם, הדליק עבורך את האור ההוא, הזוהר, שבקצה מגלשת הקרח, וקרא לך אליו.
במשך שלושים ושלוש שנים נאבקת ונלחמת בו… הסתכלת לו למלאך המוות בעיניים ובמשך שלושים ושלוש שנים במין התרסה שכזאת, קראת עליו תיגר, הורדת לו את "השלטר" וכיבית לו את האור.
במשך שלושים ושלוש שנים ניצחת אותו במלחמותיו שלו.
בפעם הזאת, במלחמה האחרונה, הוא ניצח… כנראה שעכשיו היה זקוק לך שם למעלה יותר מתמיד.
אבל אבא, אנחנו לא רוצים שתרגיש שהשארת אותנו לבד מאחור, הקמת לך משפחה לתפארת משפחה גדולה ומאוחדת בכל הזמנים והרגעים השמחים והעצובים גם יחד.
ואם נעשה ספירת מלאי – אישה אחת, שישה ילדים, ששה עשר נכדים, ושני נינים.
אנחנו נשארים כאן מלאי זיכרונות, שמחים על חיים מלאים שחיית והיית בליבת חיינו.
אנחנו נשארים כאן, בוכים וצוחקים בו זמנית, מחבקים ומחזקים האחד את השני… כי ככה אתה לימדת אותנו.
זאת המורשת שלך.
אבא יקר שלנו, היית אהוב על כולם… על כל מי שזכה להכיר אותך.
תראה כמה אנשים שאהבו והעריכו אותך באו ללוות אותך בהוקרה רבה בדרכך האחרונה.
היית מלאך בחייך… עכשיו זכית גם בכנפיים.
אז אבא – מלאך שלנו, שמור עלינו מלמעלה… מקצה הסולם שהגיע עד השמיים.
נוח על משכבך בשלום,
יהי זכרך ברוך וחצוב בליבנו לעד.

בהזדמנות זו אנו מבקשים להודות לצוות הרפואי של הקיבוץ והצוות בנווה נעם, על טיפול מסור ואכפתי לאורך כל השנים, לו אבא זכה.

דלית