גילוי נאות: הרבה לפני שרועי הצטרף לליאור כעורך העלון, תכננתי לראיין את גליה אסטליין, בת-זוגו. כך שלמרות  שהקשר בין העורך הטרי למרואיינת אינו מקרי, לא הייתה לו שום השפעה על בחירתה.

משפחת גליה ורועי אסטליין

משפחת גליה ורועי אסטליין

פגשתי את גליה במרפסת השמש הנעימה שהוסבה לקליניקה מרווחת ושטופת אור יום בבית בו הם גרים (בית רבקהל'ה ואריה רותם ז"ל). לגליה ורועי שלוש בנות – נעה, שירה ומיה והם הגיעו לקיבוץ לפני כשנתיים לאחר שחיו בחיפה, ארה"ב, רעננה וכפר יונה. בבית מתרוצצים חמישה חתולים ושתי גורות שזה עתה אומצו. "אנחנו משפחה שכל הזמן קולטת עוד ועוד חתולים ובכלל אוהבים בעלי חיים", מחייכת גליה.

"אני בת 43, גדלתי בחיפה ופגשתי את רועי בשירות הצבאי", היא מספרת. "למדנו יחד באוניברסיטת חיפה, שם עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה. נסענו לארה"ב עם ילדה (נועה) בת שנה וחצי, לאחר שרועי התקבל לדוקטורט באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רזי, שם גרנו חמש שנים.

תמכתי ונסעתי ברצון למרות שהייתה לי התלבטות מה אעשה עם עצמי בתקופה הזו, אך תוך כדי התמסרתי לתפקיד אמא במשרה מלאה ונהניתי מאוד. שירה ומאיה נולדו שם (כך שיש לנו שתי אזרחיות אמריקאיות) והיו איתי בבית, בעוד נועה הלכה לגן. היו שם המון אפשרויות עבור אמהות ותינוקות, כך שעשינו חיים משוגעים – נפגשנו עם חברים, היינו בשעות סיפור בספריה, טיולים בטבע ועוד. בארה"ב, הרבה יותר מישראל, יש חשיבה ומודעות וגם יכולת כלכלית של חלקים באוכלוסייה, המאפשרת  להישאר בבית עם הילדים בשנים הראשונות.

בקליניקה של גליה

בקליניקה של גליה

כשחזרנו, השלמתי תואר שני בטיפול באומנות באוניברסיטת חיפה, תואר מעניין ופותח. כל חיי הייתי בסוג של "ריקוד" בין טיפול לאומנות: היו תקופות שהשקעתי בתחום הטיפול ואז זמנים שהבנתי שאני רוצה את האומנות.

לפני התואר הראשון למדתי ארכיטקטורה וזה התכתב יותר עם קוטב האומנות, אבל אז הבנתי שפחות מעניינים אותי הבתים ויותר מעניינים אותי האנשים שבתוכם, כך שתמיד היה את "ג'ינגול" בין הקצוות, עד שמצאתי את החיבור המושלם המשלב אומנות וטיפול. מגיל צעיר יצרתי בחומרים וזה היה נתיב משמעותי מאוד בחיי, כך שהתבקש שזה ילווה אותי גם בהמשך".

מדף חיות בקליניקה

מדף חיות בקליניקה

אני שואלת על מקום עבודתה. "לאחר סיום לימודי טיפול באמנות, מצאתי את עצמי די מהר משתלבת בעבודה דרך 'העמותה לילדים בסיכון' בגן תקשורת לילדים על הרצף האוטיסטי בנתניה, שם אני עובדת בחמש השנים האחרונות. בנתניה יש 18 גני תקשורת של העמותה ובכל שנה נוסף גן חדש, כשהעמותה מפעילה את הגנים בשיתוף משרד החינוך / הרשות המקומית ומשרד הבריאות. את העמותה הקים אודי ריגאי בשנת 1990. הבת שלו הייתה על הרצף ובתקופה זו לא היו גנים כאלו ואודי נלחם כמו בולדוזר כדי להקים את הגן הראשון כפתרון עבורה ומשם התפתחה העמותה כגוף המוביל והוותיק בישראל לטיפול באוטיזם בגיל הרך.

התחברתי מאוד לאוכלוסייה הזו כי אני אוהבת מאוד את העבודה עם ילדים קטנים. יש דרגות שונות של פגיעה על הרצף וכיום יודעים לאבחן מגיל צעיר, כך שיש מקום רב לגמישות וצמיחה וניתן לעשות הרבה. אני אוהבת גם את העבודה עם ההורים. מקסים לראות כמה אפשר לעזור לילדים צעירים ומגיעים אלינו אפרוחים בני שלוש ויוצאים לכתה א', חלקם לכיתה רגילה".

מבט מהקליניקה אל הדשא

מבט מהקליניקה אל הדשא

ואיך היא מאפיינת את הטיפול באמנות?

"הטיפול באמנות מסייע לבטא את החוויה באמצעים לא מילוליים. לא מדובר דווקא ביצירה של אמנות. זה כלי חזק מאוד עבור ילדים על הרצף, שהמילים לא תמיד נמצאות שם בשבילם. בגן תקשורת עובדות נשות מקצוע בתחומים נוספים כמו מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית, פסיכולוג וכמובן הצוות החינוכי.

כל אחת עושה את העבודה בתחומה אבל העבודה היא אינטגרטיבית, אנחנו מסתכלות יחד על הילדים וחושבות על משמעות סוגי ההתערבות. מרפאה בעיסוק תתמקד יותר במוטוריקה העדינה לעומת  מוטוריקה גסה ואני מתמקדת יותר במקום הרגשי שמביא ילד לעשות פעולות שונות ומה הוא צריך בכל שלב.

יש לנו ישיבת צוות בכל שבוע, עם חשיבה מערכתית על כל ילד וילד כשבגן יש שמונה ילדים. משתדלים שהפיזור יהיה הטרוגני, כך שבכל גן יהיו ילדים ברמות שונות על הרצף".

ואיך קובעים את החומרים עימם עובדים?

"העבודה תלויה מאוד במטופל ובצרכיו. יש ילדים שצריכים או שנכון עבורם לעבוד בחומרים מלכלכים או מתפזרים יותר כמו צבעי גואש, חימר או מים. יש ילדים שיעבדו בחומרים נשלטים יותר כמו קיפולי נייר או טושים ולפי מה שאני רואה אצל כל ילד, אני פותחת לו את הדלתות בהתאם.

יש לי בקליניקה המון חומרים נגישים – דבק, חרוזים, צמר, בדים, בית בובות, ארגז חול ועוד ועוד (מוזמנים להעביר לגליה חומרים מעניינים שאתם רוצים למסור, היא תשמח לקבל). גם אם יש ילד שחושש לגעת בחומרים מסויימים, אני מציעה לו חומרים והמחשבה היא שעם הזמן ועם הבטחון שהוא צובר בטיפול, הוא ירצה גם לחקור את האזורים שהפחידו בשלבים מוקדמים יותר.

היה לי מטופל שהיה לו קושי בשליטה ביציאות והיה צריך מאוד את העיסוק בחומרים שמאפשרים "התלכלכות". שיחקנו במגשיות עם צבע גואש ובהתחלה הוא לא העז לגעת בחומר. כל הזמן הוא יצא החוצה ושאל את אמו אם זה בסדר שהוא יתלכלך. שיחקנו ויצרנו עם הגואש ועם קצף וסבון ואט אט התפתחה "התלכלכות" וחוויה חושית, הרצון לנקות את החדר וגם גאווה שלו בתוצר. בדרך זו, גם אם לא מדברים על הקושי, יש חוויה מיטיבה במקום "המתלכלך"  וגאווה ושמחה שיוצרת תחושת שחרור והטבה".

היא משלבת בין העבודה לקליניקה הפרטית. "מכיוון שאני עובדת שלוש שנים עם אותו ילד, נוצר שם קשר משמעותי מאוד שהילד הולך איתו הלאה ויש מקום לתהליכים עמוקים. זו השנה הראשונה שאני עובדת רק בחצי משרה בגן ובשנים קודמות עבדתי גם בפנימייה בפרדס חנה ובמרכז התפתחותי רב-תחומי בנתניה.

פתחתי את הקליניקה בשנה שעברה ובינתיים אני מפעילה אותה בעצימות נמוכה. אני שומרת גם על אנרגיות שיאפשרו לי להתעסק בבנייה בשכונה החדשה שבתקווה תקום בקיבוץ ונוכל להיות חלק ממנה. אני חשה כי שלוש הבנות שלי, שעברו תהליכי קליטה בקיבוץ, צריכות אותי ושיש שלבים בחיים שאפשר יותר לנוח.

אני מרגישה שהיום אני נמצאת במקום בו אני רוצה להיות ויחד עם זאת, יש לי עוד הרבה לאן להתפתח. אני מאמינה מאוד בעבודה צוותית ורב-תחומית המאפשרת לראות את הילד מזוויות רבות ומרגישה איך אני נתרמת  ולומדת מכל אחת מהאסכולות בגן כשאפשר לשלב זאת עם עבודות נוספות".

ואם כבר דיברת על הקיבוץ.

"שמח וטוב לי מאוד להיות כאן ואני חשה שנולדתי להיות כאן. אני אוהבת מאוד את החוויה הקהילתית, האינטימיות, החיבורים ושיתופי הפעולה שנוצרים פה. אני חיה עם רועי כבר 20 שנים ואפשר לעשות לי בחינה על 30 דורות אחורה ומי בקיבוץ הם בני דודים, זה חלק מהספורט שלנו. יש לי חברות לריצה ואני הולכת לחוג קרמיקה עם מרים לביא, אנחנו אוהבים לטייל בטבע, לראות סרטים ולעשות חידונים על הקיבוץ, בשיא הרצינות ! יש כאן המון הזדמנויות וקורים פה הרבה דברים טובים. אנחנו גרים בבית הנהדר של אריה ורבקהל'ה במיקום נהדר, עם שכנים נחמדים, הבנות נקלטו טוב וממש כיף לנו".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

42495896