אני שזיף

לא ברור מתי ואייך הגיעה לכאן הטעות הזאת, ואף הכתה פה שורש. זה קרה כנראה לפני הרבה שנים, ועדיין יש – אולי פחות מבעבר – מי שמחזיקים בה ומתחזקים אותה.
העץ שמתהדר בפריחה ורודה מרהיבה, שהסתיימה לא מזמן, ומתכסה בעלווה אדומה, נפוץ למדי ברחבי הקיבוץ, בין היתר שלישייה יפה בחצר של יואלה וקובי באוואר.

העץ הזה אינו שיזף, הוא שזיף. שזיף פיסרדי למדקדקים (ובעברית – דובדבני, וזה חדש גם לי).
פריחתו מזכירה את פריחת השקד, הוא במשפחה (ורדניים), כמו השזיפים האחרים, כמו האפרסק והמישמש ועוד, וכמוהם גם הוא נשיר. הוא מוכר לנו ומשמש כעץ נוי, פריו – "שזיפים" קטנים אדומים.

אני שיזף, ואלו פרותי – הדומים

השיזף – כן, יש דבר כזה – הוא עץ שונה לגמרי, ומלבד האותיות הזהות בסדר שונה, אין בינו לבין השזיף דבר וחצי דבר. לא דמיון צורני ולא קרבה משפחתית.
השיזף המצוי הוא עץ בר, יש המכירים אותו כסידריה, מין עיברות של השם הערבי סידר, שייך למשפחת האשחריים, ופרותיו מוכרים לרובנו – הלוא הם הדומים (זהו 'עץ הדומים התפוס' מהסרט עם גילה אלמגור).
לא חייבים להכיר ולדעת שמות של עצים וצמחים, ולא את כולם זה מעניין. אבל אם קוראים בשם – כדאי שזה יהיה
השם הנכון, ורצוי לא לשמר את השגיאה הזאת.
אביב שמח!

קראו גם את הטקסט שכתבה אמה של איילה – זאבה לבני על האביב