ספרות על הקיבוץ, יותר נכון על האנשים שבו, נולדה כמעט ביחד עם הולדת הקיבוץ. זה לא כל כך מפליא אם חושבים שזו היא צורת חיים יוצאת דופן מאוד לתקופתה ויחידה בסביבתה – העיר, הכפר וכיו"ב, בהם האנושות מורגלת מזה דורות רבים. צורת חיים זו נולדה על שתי ברכיים – ברך אחת היא התאוריות הסוציאליות והסוציאליסטיות […]

אלתרמן אמר "אלי הטוב, העוד ישנם כל אלה, האם מותר בלחש בשלומם לדרוש?" אחד מחכמי העולם אולי, ברנרד שאו, אמר: "הנוסטלגיה היא הנבלה היחידה שיש לה ריח טוב".  בהשקיפי ממרומי שנותיי (סלחו לי על הפראזה הנוראית) גיליתי, לתדהמתי, שתי עובדות: א. שהמילה הכתובה, הספרים, היו ידידיי הקרובים והנאמנים ביותר. מה פירוש להיות חובב ספרות? אולי […]

אמא שלנו, עמליה שלמון ז"ל, כתבה ספר בשנת 2011. הספר הנוגע ללב, מספר את סיפור האימוץ שלה ואת הדרך בה בחרה להיות הגיבורה של חייה. יש שם זכרונות של אמא הקשורים גם לתולדות גבעת חיים ולתנועת הקיבוצים. זה מסע אישי, עוצמתי ומלא השראה המאיר באומץ ובחום נושאים של זהות, בחירה ואהבה. סבתא עדה אימצה את […]

מישהו סיפר לי על ספר שירה בחרוזים לילדים שכתב חבר גח"א. לא ראיתי או שמעתי על מישהו כזה עד כה, עד שגיליתי שהכותב הוא גדי גבר, מיודענו. זה גדי מהסיפור שאולי מוכר כאן, על נערה ששלחה חבילה לחייל שלא הכירה במלחמת יום-הכיפורים. החבילה הגיעה לגדי והנערה היא טובה, כיום אשתו, בעקבות הקשר שנוצר דרך החבילה […]

אחת המשימות הקשות והאינסופיות שעמדו בפני מדינת ישראל המתחדשת (אני שם לב שהביטוי הזה – מדינת ישראל המתחדשת – אהוב עלי מאוד וחוזר בכל פעם. אולי מפני שאני חרד שסגול השיער וכנופייתו יספיקו לחסל אותה עוד לפני שנספיק ליהנות ממנה). הייתה מיזוג גלויות. מאחר ואנו עוסקים בספרות ולא בפוליטיקה או בסוציולוגיה, לא ניכנס לפרטים "ונחתוך" […]

קצת עצוב לכתוב על הומור. ראשית כי זה נושא חמקמק מאין כמוהו, כמעט תמיד כתיבה על הומור תהיה משמימה, עבשה ומשעממת ושנית, במיוחד עכשיו בתקופתנו, כשאנו חסרי אונים מול "סגול השיער" וכנופייתו המשתוללת. צרה נוספת של ההומור הוא משך חייו הקצר מאוד. מה שהתאים פעם לא מתאים עכשיו ומה שמתאים עכשיו לא יתאים אחר כך. […]

בספרות, כמו כמעט בכל דבר בחיים, יש דרכים מרכזיות, אוטוסטראדות, כבישים, שבילי עפר ומשעולי יער. הפעם אני רוצה לסטות מן הדרך הראשית ולהתבונן בדרכים הצדדיות, בשבילי היער של הספרות העברית, שיש בהם מקומות קסומים ולפעמים זה נפלא לגלות אותם לעצמך. הקבוצה שאליה אני רוצה להפנות את המבט הפעם היא לא ממש קבוצה אלא במובן זה […]

אני כותב על ספרים וסופרים שמן הסתם אהובים עלי, אך הפעם על סופר אהוב במיוחד, עד כדי כך שבעצם, אני חושב, מה אני מבלבל לכם את המוח? שמו דוד שחר, ספריו (שתיכף אפרטם) מצויים בספרייה – רוצו וקראו להנאתכם. אבל אני יודע שזה לא עובד כך. אז: דוד שחר (1926-1979) דור חמישי בארץ למשפחה ירושלמית […]

הפעם אני רוצה להפנות את המבט אחורה מעט, לתקופה שלפני פרוץ המדינה, למה שהיה פעם – שהרי גם אני מפעם. ספרות היא אמנות "פירמידלית". כל דור עומד על כתפי הדור הקודם לו, אבל הוא מביא משהו חדש. בכלל, ספרות יפה – עברית וחילונית – היא בחזקת רך נולד וכמעט שאין לה כתפיים לעמוד עליהן. למיטב […]

לפני כשני עשורים, בשלהי 2003 (שלהי זו מילה יפה) פרסמתי ב"בתוכנו" מעין מדור של המלצה לקריאת ספרים. כעת נתבקשתי ואף הסכמתי ואולי קצת רציתי לחדש את אותו מדור. אחרי הכל גם ספרים הם, לדעתי, סוג של מזון ואם יש מתכונים לאוכל גם לספרים מותר והרי הוא לפניכם. בחירת השם לאותו מדור גרמה לי לשעשוע קל […]

מערכת העלון ביקשה ממני לכתוב משהו על "חותמת עגולה", הספר שכתבתי ויצא לאור לא מכבר ואני מכבד את רצונה. אני כותב סיפורים קצרים כבר יותר מ-50 שנים ורק לא מכבר עלה בדעתי לכנס עשרה סיפורים לספר. שאר הספרים הלכו לאיבוד במשך השנים, מכיוון שלא היו אז מחשבים אישיים והסיפורים נכתבו בכתב יד. עשרת הסיפורים הכלולים […]

אני רוצה לחלוק עמכם את רגשותיי לגבי אחד מהמעשים החבריים שמלווים אותי כבר תקופה לא קצרה. לפני שנה ויותר עוד יכולתי לגשת לספרייה ולהחליף ספרים. תמיד היה לי נעים להיכנס ולראות את החיוך הקטן על פניה של רותי ואת הסבלנות שבה היא שמעה את בקשותיי. בין הספרים שנתקלתי בהם היה גם ספר עבה של סטפן […]

ראיון עם המנהל העסקי החדש– ערד סלוצקי במסגרת מבצע "הכר את מנהליך", פנינו לערד כדי לראינו לתפקידו החדש. ערד קיבל את פנינו במאור פנים ובחיוך ביישני משהו, נבוך מתשומת הלב העיתונאית ומפריצתו למעגל הסלבריטאיות הקיבוצית. ערד (44), קיבוצניק לעילא ולעילא, נולד וגדל בקיבוץ געש, בן למשפחה ענפה שחיה בגעש, נשוי לנגה, אב לשלושה ילדים, ים (15), גפן (12) ורום (8). […]

שיאו של הסיפור הוא בסצנה יוצאת הדופן, בה דניאר סוחב, למרות רגלו הפצועה, שק חיטה כבד, ונוצרת אצל הקורא כמו אצל המספר, תחושה של כאב פיסי ממשי, יחד עם מועקה גדולה.