זוכרים את הקורונה? אלדד ורדי מתאר את תקופתו כאחראי קורונה בשגרה במהלך השנה האחרונה ומסכם מגיפה שכולם מקווים שלא נפגוש שוב בחודש מאי 2020 נקראתי לדגל בידי שרון אולמן, אז מנהלת הקהילה, שהציעה לי את תפקיד אחראי בטיחות קורונה בשגרה. מגפת הקורונה הייתה בשיאה וכך גם אי-הוודאות באשר ליעילות והצורך בפעולות שונות שננקטו במטרה לצמצם […]

  יש לי קשר רחוק עם ענת רסיס אריאל – סבא שלה ואבא שלי הקימו את ענף ההדרים בעמק-החולה ושמרו על קשרים מקצועיים ארוכים וטובים. היא גם גדלה במחזור של הבן שלנו כאן "אני בתם של גל ודורית רסיס", פותחת ענת. "אחות של טל הנשוי למיכל רסיס הגרים בגח"א ושל מיכל הגרה במגדל-העמק. אני אמא […]

שנה חלפה מפרוץ המגפה והחינוך הבלתי-פורמלי בגבעת חיים איחוד, על המרכזונים והנעורים שהוא מפעיל, נדרש להתאים עצמו למציאות המשתנה ולתת מענה למגוון צרכים ותביעות. האם לפתוח? איך להתנהל כשההנחיות ברמה הלאומית מכתיבות את גבולות העשייה המקומיים? איך להשביע את רצון ההורים והצוותים – והכי חשוב, לעטוף את הילדים – וכל זאת תחת עינו הפקוחה מאוד […]

אתם סגורים? פתוחים? הכלבולית עובדת כרגיל? יהיו לכם את המוצרים שאנחנו אוהבים? כדאי לאגור מזון? לספקים יהיה מספיק נייר טואלט לכולם? מים ! יהיו מים? תשמרו לנו בבקשה ביצים כי (מלא סיבות). יומן כלבולית בקורונה, מצב חירום החל ממרץ 2020 .מושגי יסוד: סימון מיקום לקוחות על הרצפה, מדרך אקונומיקה, שעות פנסיונרים, לא להתקהל ! רק […]

                                                                                                   19.11.20  טוב. אז אני אחרי. לא […]

חברים ותושבים יקרים, עוד מעט ומסתיימת לה שנה שהתאפיינה, כמעט כולה, בהתמודדות עם מגיפה עולמית, בתנאי אי-וודאות ובקושי להשלים עם מגבלות הריחוק הפיזי והחברתי הנכפה עלינו, ריחוק המשפיע עמוקות על אורחות חיינו בכל המישורים. מבקשת לשתף ולסכם מן העשייה בקהילה במספר תחומים מרכזיים – אז איך בכל זאת מנהלים "שגרה" מיוחדת ומורכבת שכזו? העקרון המנחה […]

כולנו שמענו על הקורונה, אך למזלנו היא מבקרת נדירה בגח"א. אחת מהמעטות בקיבוץ שנדבקו בנגיף היא נחמה שגיא, שמספרת לעלון איך זה להיות חולת קורונה "היו לי כמה ימים שהייתי 'על הפנים', הייתי עייפה כל הזמן ורציתי רק לישון ביום ובלילה ובכל זאת לא חשדתי בכלום", נזכרת נחמה. "העייפות באה ונעלמה. נסעתי לשחק ברידג' בגבעת-עדה […]

עם כל הבלבול והאי ודאות שמסביב, ובזוכרי שהכתבה הקודמת של רענן רז (בן זוג של יסמין לבית שוחט) עשתה לנו קצת סדר והגיון פניתי אליו בשאלות חדשות… רענן, תזכיר לנו מה העבודה שלך, ובמה אתה מתמחה? אני אפידמיולוג סביבתי בביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, שזה אומר שאני עוסק בקשר בין גורמים סביבתיים לבין תחלואה. הנושאים […]

מתנצל מראש כי אני לא מרבה לפרסם את מחשבותיי ודעותיי. עכשיו שלאט לאט חוזרים לשגרה, מתחילים ארגונים להבין שלצד הצדדים השליליים (בעיקר כלכליים) של הקורונה ניתן לקחת דברים טובים מהקורונה. שההתנדבות והעזרה ההדדית הם חלק נכבד כמובן, אבל יש דברים נוספים כמו יתרונות לעבודה מהבית וביצוע ישיבות ב-ZOOM והבנה שישנם עובדים שאינם הכרחיים לארגון. בגח"א […]

הקונטקסט – התנדבות אפקטיבית רק מבחירה כשקראתי את הפוסט של שביט מספר פעמים, לקחתי בידי את הספר של בר וגרומב "התנדבות במציאות משתנה" שפורסם בשנת 2015. כמובן שאני מודה לשביט שהציף  בכנות את תחושותיו לגבי האווירה המתגייסת והמתנדבת הקוראת להתנדבות הקהילה. יש לומר ששביט צודק באומרו שהתנדבות אפקטיבית היא התנדבות מרצון, של כל אחד לפי […]

השורות הבאות עוסקות בביטויים שהם מנת חלקנו מזה כחודש וחצי ביתר שאת. אפתח דווקא באזהרות – הדברים מורכבים, על גבול הפילוסופיים/פסיכולוגיים. מתנצל מראש על העמסת היתר הזו בימים מורכבים כאלו. יכול להיות שחלק מהדברים ייראו קיצוניים ו/או מתריסים. כל המטרה היא לעורר חשיבה מסויימת או להאיר פן מסויים. אין צורך להתרגז וזה לא מכוון פרסונלית […]

הדס שווארץ שוחט התנדבה לתפקיד האחראית על תחום המתנדבים בזמן הקורונה. אין זה פשוט לשנות פאזה בקיבוץ המופרט, בו הציבור רגיל שעל כל תפקיד מקבלים שכר, גם בתקופה בה הנגיף משתק מרכיבים רבים מחיינו. ראיינתי את הדס על-מנת להבין את היקף ההתנדבות של הציבור בימי הקורונה.   כמה מתנדבים עמדו לרשות המערכת? "סך המתנדבים המבוגרים […]

אנחנו, אביב הורוביץ ורות נואמה, היינו רוצים שבעלון הקיבוץ יהיה גם מדור לילדים. אז החלטנו לכתוב אותו בעצמנו   למי שלא מכיר אותנו, אנחנו כמעט בני תשע, מכתה ג' בבית "האורן". האמת שכבר כתבנו טור אחד שלא התפרסם, אבל בימי הקורונה חשבנו שזה יעניין את כולם. אנחנו בבית כל הזמן, הרבה במסכים וקצת בתחביבים: באורווה […]

ימי הזכרון והעצמאות ברקע ולמרות הצורה השונה והווירטואלית בה נציין אותם השנה, לא נשכח את הנופלים היקרים שלנו. ננצור את זכרם לעד ונמשיך לחבק את משפחותיהם. ימי הקורונה הולכים ומתמשכים. חלקנו מרותקים למסכי הטלוויזיה, הטלפונים והמחשב באופן כפייתי וחלקנו בטח מפתחים תסמינים מובנים של חרדה מהמצב המועצם ללא הרף ע"י התקשורת והמערכת הפוליטית. אפילו הפקה […]

"צח"י גח"א הוקם לפני כשבע שנים, במהלכן פעלנו פעמים בודדות שנסובו סביב עזרה עורפית למשפחות שנפגעו במבצעים. בכל התרחישים עליהם עבדנו כל השנים, לא היה אחד דומה לזה בו אנו נמצאים ולמרות זאת, יש הרבה מיומנויות שאפשרו לנו להמציא את עצמנו בצורה טובה לתוך האירוע הזה. אם משווים לרעידת אדמה או למתקפת טילים, אז היה […]

ל' ביקש ממני לכתוב משהו לעלון וכאשר ל' מבקש, אני לרוב נענית (עוד מימי קבוצת "אלון") למרות שלא הבנתי כל כך – על מה הוא רוצה שאכתוב? הרי המדור שלי בעלון הוא ההפך הגמור מהמציאות העכשווית, בה אנשים מבודדים ומסוגרים בביתם ואינם פותחים את דלתם ואינם מעניקים לנו הצצה פנימה. ובכל זאת, החלטתי להרים את […]

ביקשתי מעירית ארבל, רכזת רווחה ובריאות, לכתוב על תחומי אחריותה בימי הקורונה המאתגרים   עוד לפני כן בדקתי את הנתונים הארציים ומצאתי ב-8 באפריל. כי רק בשישה מתוך כ-270 קיבוצים יש חולי קורונה (אחד בכל אחד מהם); מדובר ביחס נמוך במיוחד של 0.04 לאלף ויש להניח שאין מדובר בנתון מקרי. איך משפיעה מגפת הקורונה על […]

התחושה הזו. חלקיק שניה של זיהוי אינסטינקטיבי, דריכות השרירים, הכתובית שמאששת את מה שקלטו העיניים והמוח ותחושת הגאווה המתפרצת ושוטפת את הגוף והלב. לא מוסברת, לא רציונלית, לא הגיונית. אז מה אם הוא איחודניק? שנים שהוא לא חי כאן, את הישגיו השיג בעצמו, מבוגר ממני במספיק שנים כך שמלבד "שלום-שלום" בשבילים לא זכור לי שהחלפנו […]

בעולם רגיל, אפשר היה רק לדמיין סדר יום שכולל התעוררות בעשר בבוקר, התארגנות מפנקת ואיטית, ארוחת בוקר ב-11:30 פלוס ועדיין להגיע בזמן לשיעור הראשון. סה"כ יום שגרתי בבית-הספר של תקופת הקורונה. מבחינתי, כמורה וכרכזת תקשוב, התקופה הזו מזמנת עוד רגעים קסומים רבים של התמוגגות ועם כל הקושי שמסביב, עדיין ברור לי שעשינו כאן קפיצת מדרגה […]

בוקר. סגר חלקי המאפשר לצאת כדי להצטייד במזון ובתרופות ואני, המחפש תרופה לנפש ולגוף, יוצא לרכיבת אופניים. בתרמיל מסכה וכפפות מגן מפני הקורונה, על ראשי קסדה וכפפות רכיבה על ידי ופני אל הבלתי נודע שבחולות עטה. לא פוחד מפקחים ומתאר לי שיש להם קצת הגיון – טעות שתעלה לי לא מעט כסף. ליד תחנת דלק […]

מה אפשר להגיד על המצב הקיים שעוד לא נאמר? כולנו מרגישים את הסולידריות החברתית והעממית של הקהילה הקטנה שלנו, נוכח כללי הבידוד הנוקשים שהוטלו עלינו בשל מגיפת הקורונה והעובדה שרובנו נשארים בבית ללא מסגרות חינוך לילדים. כיצד באה החוויה הזו לידי ביטוי במקומות אחרים?   סרטון "ד"ש מהעולם" שהופק על-ידי צוות הווי ובידוד ופורסם בעמוד […]

המלצות צוות כותבי העלון לצפייה בטלוויזיה של הקיבוץ (וקצת YES ונטפליקס) והמלצת האזנה אחת:   1917 (סרט.TV הקיבוץ) משתתפיה קראו לה ״המלחמה הגדולה״ כי לא הכירו גדולה ממנה. רק כשהגיעה אחותה לאחר שני עשורים, היא קיבלה את השם ״מלחמת העולם הראשונה״. היסטוריונים רבים מציינים בה את תחילת המאה ה-20 משום שהביאה לעולם כל כך הרבה […]

המשפט הזה הדהד במוחי בימים הראשונים של הקורונה, שנפלו על כולנו כרעם ביום בהיר. מהר מאד התעשתי והבנתי, שהחיים התהפכו ומעתה , משהו שונה, אחר, אולי טוב, אולי רע, אבל אחר ועם האחר הזה, כדאי להתמודד ולהשתדל להכיל, כי זו המציאות החדשה. להיצמד לטלוויזיה, לא היה רעיון טוב מבחינתי ואימצתי לי קטע קטן מהשיר שגלי […]

 ובכן חברים, מסתבר ששלמה כהן מצא שכתוב איפשהו ברשת שאני אפידמיולוג וביקש ממני לכתוב כמה מילים לעלון, מעין פרשן לענייני מגפות. האמת, נראה לי שמי שרוצה לשמוע עוד על הקורונה יכול פשוט להדליק טלוויזיה, זה כמעט הדבר היחידי ששומעים שם והסברתי לשלמה שההתמחות שלי איננה אפידמיולוגיה של מחלות מדבקות, אבל הוא התעקש שאנשים מעדיפים לשמוע […]

מה אני אומר לכם: הייתי בבית ימים שלמים לבד; ישנתי לבד, אכלתי לבד, ביליתי לבד, התקלחתי לבד וכו' – כמו שציוו עלינו. ובשבת האחרונה הלכתי לנוח בצהריים, וכשקמתי היה לי חם אז לקחתי את הקלנועית שלי ופתחתי אותה כדי שזיעתי תנדף ממני והתחלתי לנסוע בשבילי הקיבוץ. ולא תאמינו, התחלתי לפגוש אנשים שאני מכירה ושאיני מכירה, […]

בימים מיוחדים אלה נזרעו באדמת הקיבוץ, בין הרפת לשכונת הבנים, זרעים ראשונים של יוזמה חדשה: שדה ירקות קהילתי. בתקופה זו, בה שיעור גבוה של אוכלוסיית העולם ספון ומסוגר בביתו, רבים מאתנו מעריכים מחדש את היציאה החוצה לאוויר הפתוח, את הטבע ואת האדמה ויחד עם זאת, את הקהילה והמפגש בין אנשים. שתי איכויות אלו, של אדמה […]