נושא חיסוני הילדים מאז ומתמיד עורר לא מעט מחשבות, תהיות והתלבטויות.

היום אנו נמצאים על סיפה של מגפה.

התפרצות החצבת בארץ ובעולם מחייבת אותנו לחשיבה מעמיקה על מקומנו וחלקנו במניעתה מבחינה פרקטית ואתית.

אני מצרפת את גילוי הדעת של עדי רמות, מנהלת מחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית.

——-

היעדרה של חובה חוקית לחסן מעודד למעשה סוג של טפילות חברתית

18/10/2018

*עדי רמות, בעבר האחות הראשית של בית החולים יוספטל באילת, וכיום עובדת במחלקת הבריאות והרווחה בתנועה הקיבוצית, בטור מיוחד על המחלוקת בדבר החובה למתן חיסונים לילדים.

החיסונים נחשבים כטכנולוגיה הרפואית המוצלחת ביותר, וזו שהצילה חיי אדם יותר מכל תרופה אחרת. על מנת לקבל את התוצאה המצופה ולהצלחת תכנית חיסונים – יש להבטיח שיעור התחסנות גבוה באוכלוסייה. מה שיבטיח יצירת "חסינות עדר" והגנה גם על תינוקות קטנים שעדיין לא חוסנו, על ילדים ומבוגרים שלא ניתן לחסנם בשל מחלת הרקע שלהם, וכן על כאלו שאמנם חוסנו אך אצלם החיסון לא יצר הגנה מספיקה. קיים קשר ברור בין ירידת שיעור ההתחסנות באוכלוסיה לבין עליית התחלואה והתמותה ממחלות מדבקות שכנגדן מחסנים.

במציאות הקיימת, בה שיעור ההתחסנות באוכלוסייה גבוה, מתרחשת ירידה דרסטית בשכיחות המחלות שכנגדן מחסנים. אבל דווקא כאשר הצלחת החיסונים היא כה בולטת, נוצרת בקרב חלק מהציבור מעין תחושת שאננות ובטחון שהמחלות הללו כבר לא מהוות איום ממשי. עם זאת עולה תחושת הדאגה מתופעות לוואי אמיתיות ולא אמיתיות של החיסונים, ורצון לקבלת החלטות עצמאיות לגבי בריאות הילדים – כל זה מוביל בסופו של דבר לירידה בשיעור ההתחסנות ועלייה בסיכון לתחלואה.

בקיום שגרת התחסנות אנחנו מתייחסים לשני מימדים: האחד – מניעת התפשטות מחולל המחלה באוכלוסיה – "חסינות העדר" והשני הגנה אישית על המחוסן.

הורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, מן הטעם שאינם רוצים לחשוף אותם לסכנות הנלוות לחיסון, יכולים להרשות לעצמם לעשות כן, רק מאחר שרוב הציבור מחסן את ילדיו ומונע בכך את התפשטות המחלה.

היעדרה של חובה חוקית לחסן, מעודד למעשה סוג של טפילות חברתית, וככל שירבו ההורים שלא יחסנו – כך יגדל הסיכון לשובן של המחלות המדבקות המסכנות כפי שקורה שוב ושוב בקבוצות המתנגדות למתן חיסונים.
יש מקום לדון במציאת איזון בין ערכים של חובה, אחריות חברתית, שמירה על בריאות הציבור ובריאות הפרט לבין אלו של אוטונומיה, אינדיבידואליזם, חופש בחירה.

כאשת מקצוע בתחום הבריאות, אני סבורה כי יש לחייב את הפעלת שיגרת החיסונים במוסדות החינוך המשותפים כחלק מההבטחה להיותם מתחם בטוח עבור הילדים המתחנכים בהם. המשמעות, היא להבטיח כי במערכות החינוך הקיבוציות יקחו חלק רק ילדים מחוסנים על פי שגרת החיסונים של משרד הבריאות, למעט ילדים מדוכאי חיסון, עליהם אנחנו רוצים להגן.

*עדי רמות (יטבתה) אחות במקצועה, ובעלת תואר שני בניהול מערכות בריאות, עובדת במחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית, שימשה במשך 12 כאחות הראשית של בית החולים יוספטל באילת ואחות איזורית במועצה איזורית אילות.