התרשמות מתערוכת הציורים של ורד נחמני במשכן לאמנות עין חרוד (מרץ-יולי 2018)

חלל כניסה לתערוכה 'ציור הוא בית', מימין על הקיר: 'ורד בת 6', שמן על בד, 1996

עלי לפתוח ולציין שאיני מבקרת אמנות, אלא אחת שביקרה בתערוכה, והתרשמה מאוד מציוריה הנפלאים של ורד שלנו.
כבר בתחילת הסיור בתערוכה, האוצר הראשי ומנהל המשכן – יניב שפירא, סיפר על הביוגרפיה של ורד – הבית של הסבאים נחמני, בית שורשי של תרבות, אמנות ושירה, המאופיין בכישרון הכתיבה של סבא עדי. מכאן צמחה ורד.
כבר בגיל צעיר, העפרון והצבע לקחו חלק בחייה, וזה אך טבעי שורד בחרה להמשיך עם אהבה לאמנות הציור; דרך תואר ראשון ושני בבצלאל.
מפה נכנסנו לתערוכה – ארבעה חללים גדולים, עם ציורים מקסימים, השונים זה מזה. כשהנושא המרכזי הוא הבית והנוף סביב – מכאן נובע שם התערוכה – "ציור הוא בית".
פורמטים גדולים של עצים בפריחה ובהבשלת הפרי בעונות ובזמנים אחרים.
בחלל השלישי פגשנו בסדרת ציורים, בהם מופיע יונתן בנה של ורד בטיולי לילה. אהבתי מאד את גילוי החשכה והאור. מדהים לדעתי.
בחלל הרביעי הוצגה סדרת הציורים האחרונה של ורד. לדברי ורד, היא הושפעה מציור גדול ומיוחד שרכשה בעבר, של הציירת אורנה ברומברג, ציור שהוצג גם הוא בתערוכה. הציורים למעשה הם השתקפות הבית של ורד בציור של אורנה. ציורים צבעוניים במיוחד, ומקסימים.
בסוף גיליתי בנישה המובילה לחלל ההדרכה של המוזיאון ציור קיר ענק, ברקע תכלת, ובו מטבחה של ורד על כליו וסיריו – עבודת סיום של לימודיה בבצלאל.
הכל היה מרתק ומרשים. נהניתי מאוד.