רשם וערך: שלמה כהן

דן לברון – טכנולוג ראשי ומנהל הפיתוח לשעבר של גת

דן היה לדבריו, המהנדס האחרון שסיים ב-1972 לימודי טכנולוגייה והנדסת מזון, שעבד תחת חוזה שחייב אותו לעבוד במפעל לפחות עד 1980 למימון לימודיו והוצאות המחייה שלו במסגרת לימודיו בטכניון. לאחר לימודיו כיהן כמנהל המעבדה של "גת", הטכנולוג הראשי של החברה ומנהל הפיתוח שלה.

תעשיית ההדרים בשנות ה-70 היתה הרבה יותר גדולה מהמצב היום; היו בארץ כ-20 מפעלים לעיבוד פרי הדר, מהם נשארו כיום (למעט מפעלי סחיטה זעירים) רק כשני מפעלים; "גת" וגן-שמואל. בשנות ה -70 היה זה מפעל לעיבוד הדרים וירקות, כאשר מוצרי הירקות חייבו התייחסות מיוחדת עקב החומציות הנמוכה שלהם שאיפשרה התפתחות חיידקים פתוגניים היכולים לגרום למחלות מסוכנות. בסוף שנות ה 70 הופסק יצור מוצרי הירקות ב"גת", כאשר הקו היחידי שנותר עוד זמן מה היה קו התירס.

על מנת לשפר את רווחיות המפעל, הועבר הדגש לייצור מיצים ורכזי הדרים. כמו כן, הוחל בייצור מיץ מקליפות באמצעות תהליך אנזימטי (הוגה הרעיון היה שמואל פומרנץ מגח"מ, על שמו גם נקרא המוצר "שמיל"), והפיכתו לתהליך יצור רציף ומפוקח. כך שלעומת תעשיית ההדרים בארה"ב, המשתמשת בקליפות רק להאבסת בעלי-חיים, ייצרו ב"גת" רכז ממיץ הקליפות ששימש חומר גלם לתעשיית המשקאות, עם ערך מוסף גבוה.

מוצר נוסף שהיה ייחודי ל"גת", היה "הקפואים של גת", בשנות ה-70 וה-80. מוצר זה היה פופולרי בארה"ב ו"גת" החליטה ויישמה את ייצורו המוצלח בארץ. לאחר מכן הוקם מפעל קופסאות הפלסטיק עם מחלקת הדפסה, לאריזת המוצרים המגוונים ללקוחות בחו"ל ולשוק המקומי. בשיאה המחלקה ייצרה כ-20,000,000 קופסאות מדי שנה, בעיקר לשיווק במערב אירופה. ברבות השנים, לקוחות רבים נטשו את המוצר, שחייב עירבוב הרכז עם מים בבית, וכך גווע מוצר קופסאות הפלסטיק, כאשר כעת הקפואים הוא מוצר שולי.

בתחילת שנות ה-80, בנתה "גת" מעבדה משוכללת, על מנת לתת מענה לצרכים המתקדמים ולפעילויות החדשות בהן עסק המפעל, מעבדה זו מתפקדת גם היום, עם שינויים שהזמן והאמצעים הטכנולוגים מחייבים.

עם התפתחות הדרישות בתחומי איכות הסביבה, נוצר צורך אמיתי לטיפול הולם בשפכי המפעל. בשלב ראשון נבנו בריכות חימצון עם מאווררים שהכניסו אוויר למים בברכות הטיפול. פעולה זו לא הספיקה עם החמרת הדרישות ואז התחלנו בפיתוח של תהליך אנארובי באמצעות חיידקים מתאימים המפרקים את החומר האורגני לדו-תחמוצת-הפחמן ולגז מתאן, המשמש כדלק למערכת הקיטור של המפעל. פיתוח זה היה הראשון מסוגו בעולם לטיפול בשפכי מפעל הדרים בתהליך אנארובי.

עם התפתחות המגמה למוצרים בריאים יותר, "עברה "גת" ממוצרים משומרים למוצרים ללא חומרי שימור. נדרשו פעולות מיוחדות למילוי חם ואספטי של מוצרים מסוימים (קרטוניות אספטי ומוצרים אספטים בחביות, מיכלים וצוברים) וקווי מילוי ULTRA-CLEAN למלוי המוצרים הסחוטים. כמו כן, הוקמה מערכת אולטראפילטרציה לייצור מוצרים צלולים; בתחילה ניסינו ממברנות מפלסטיק, אך לאחר מכן עברנו לממברנות קרמיות. מערך נוסף שהקמנו, טייב את המיץ ע"י הורדת חמיצות ומרירות מהמיץ באמצעות שימוש בשרפים.

בסוף שנות ה-90, הקימה "גת" חברה עם חברה ספרדית בשם amc לשם הקמת מפעל לעיבוד פרי הדר במורסיה, שבדרום מזרח ספרד. המפעל הוקם לתפארת בשותפות אנשי טכנולוגיה וייצור, בעיקר יורם זקס וזוהר שניט, אך גם ברוך גשן ומייק גרינשפן, בנוסף לדן לברון, מ"כוחותינו". המפעל הספיק לתפקד מספר שנים, אולם עקב ניגוד אינטרסים, מכרנו את חלקנו בו לספרדים.

מערך יעודי חדש יחסית שהצלחנו להקים, נועד לעיבוד רימונים; זו היא מערכת המפרקת את הרימונים לגרגרים וסוחטת את הגרגרים בלבד (ללא יתרת הקליפה החיצונית והפנימית). כך אנו מייצרים מיץ העולה באיכותו וטעמו על מיץ רימונים הנסחט במסחטות ההדרים.

לבסוף אני רוצה לציין את התאמות זני ההדרים לתעשיה. ב-1994 נטענו חלקה של תפוזים מזן "המלין", מתוך מגמה לייצר מיץ טעים יותר. ב 2007 עמדה "גת" מאחורי נטיעות של תפוזי דם מזן "מורו", שהמיץ המתקבל מהם מכיל יותר חומרים הנחשבים בריאים בהשוואה למיץ התפוזים הכתום.

לאורך כל השנים, נרכש ציוד טכנולוגי מתקדם, שהפך את מעבדת "גת" למובילה בתחומה בארץ ובמזרח התיכון. במקביל, הופרדה מעבדת הפיתוח מהמעבדה המשרתת את צרכי בקרת האיכות השוטפים של המפעל. צוות טכנולוגים מיומן ומנוסה, איפשר למפעל לצלוח שינויים ואילוצים פנימיים וחיצוניים מכל רחבי תבל, שינויי טעמים ודרישות רגולטוריות הולכות ומחמירות, והביא לכך שמפעל "גת" הצליח לשרוד בתקופות קשות לענף ההדרים בהן נסגרו מפעלי עיבוד הדרים ברחבי המדינה.

על הישגיו המקצועיים של דן לאורך עשרות שנים ב"גת", הוא קיבל את הפרס למצויינות טכנולוגית של איגוד תעשיות המזון בישראל.