9 Responses to תשעה באב תשע"א / סמדר זעירא

1. מאת עליזה פרידמן:

   12/08/2011 בשעה 13:52

   מתחברת לכל מילה, שותפה לכאב, לתסכול וגם להלם, שכך קורה.

   להגיב
2. מאת ערן נבון:

   13/08/2011 בשעה 12:53

   סמדר. קראתי והתרגשתי. מסכים לגמרי. האם הכוונה לשפרירים בלבד או למקומות נוספים אצלינו. האם לא כדאי לעשות מעשה, לקרוא לילד בשמו, לא להירתע?. קיבוץ שלם חש וחושב אותו דבר, חבל שמעטים כל-כך מעיזים להגיד זאת ואולי גם כאן טמונה הבעיה וההפחדה. ערן.

   להגיב
3. מאת אשר ישראל:

   13/08/2011 בשעה 17:15

   סמדר קראתי בעיון את המאמר לדעתי היה צריך להילחם , אם הרופאים הגישו התפטרות קולקטיבית ובכך סוגרים מוסד , גם אנחנו היינו צריכים לנהוג כך , ולא לתת להנהגה שלנו למסור בכזאת קלות את השטח והמבנים. והמפעל המפוער הזה.
   אנני יודע אם עדיין לא מאוחר , בכל אופן אני כואב את כאבייך , וגם אני כרוב היישוב מאסתי מההנהגה שהבטיחה לשמור עלינו בהתיעלות ולנהוג בשקיפות , ובמקום זה מכניסה את ידיה לכיסנו ללא שום קשר להכנסותינו וללא הסבר סביר על מה אנחנו משלמים כל כך הרבה בעד האין שירותים.
   לדעתי צריך להתאחד ולעשות מעשה לא לשתוק על כך

   להגיב
4. מאת דן שגיא:

   14/08/2011 בשעה 17:44

   קראתי,התרשמתי ועדיין איני מבין מה קרה,למה קרה ומי אחראי למה שקרה ב"שפרירים"?אני מבין מתוך מה שאני שומע ברחובות קיבוצנו שאיבדנו עוד נכס,מפעל חינוכי שהיה יחודי מסוגו.חברים מאבדים מקום עבודה.הקיבוץ מאבד מקור הכנסה ,האם יש מישהו שאחראי לכך?
   האם נתונים כלכליים הם הגורם למה שקרה?
   מדוע לא נותנים הסבר מקיף למה שמתחולל בנושא של אובדן הבעלות על "שפרירים"?
   הגיע הזמן שנפסיק לחיות בעלטה לגבי החלטות ותהליכים שמתרחשים בקבוץ ומשפיעים על כלל הציבור או על אחדים מאיתנו.
   רק שקיפות מלאה לגבי החלטות ומעשים שנעשים בכל אחד מתחומי חיינו בחיי הפרט – בתחומי הבריאות- בתחום החינוך,ובתחומי הכלל ראה נושא "שפרירים" יקטינו את תחושת חוסר האמון ואי הנחת שלא מעט חברים חשים לאחרונה.
   בעלי תפקידים המכהנים ,כדאי שתשימו לב לרחשי הלב של הציבור
   בקשו/ריכשו את אמונו המחודש של ציבור החברים ע"י כך שהכל יתנהל בשקיפות מקסימלית בכל תחומי חיינו.
   מאמריהם של סמדר זעירא ושל תמר נבון הם סימן ואות למה שמרגישים חברים רבים בתקופה האחרונה.
   אני מצפה לראות תגובה מבעלי התפקידים המכהנים

   להגיב
5. מאת אלה פרידמן:

   14/08/2011 בשעה 21:16

   כל מילה נוספת מיותרת, פשוט זה כך. לא אבד רק בית ספר, אבדה הדרך…. קשה לבנות והנה כל כך קל להרוס.

   להגיב
6. מאת לס נויה:

   15/08/2011 בשעה 17:19

   אנחנו עצובים. אין "שפרירים", אנחנו בהלם לא יודעים לאן מובלים.
   בית הספר שהיה ספינת הדגל לילדים בעלי צרכים מיוחדים "נמכר בנזיד עדשים", העושים במלאכה לא מאמינים שלכאן הגענו. שתי מנהלות ומפקחת אחת שמנהלות את המקום שלנו ואינן שייכות. לא אשמתן רק אשמתנו. נכתב חוזה, אסור להראות אותו, סוכמו דברים, לא מתבצעים. מישהו פישל, מישהו לא שיתף, מישהו טעה בדרך.
   הכל אחרת, ואין עם מי לדבר. לבנות לקח 55 שנה להרוס – מספר ימים.
   יש הנהלת קהילה, יש מנהל קהילה, יש יו"ר קהילה, יש מועצה
   אבל יש בית ספר שונה. מדברים אחרת, חושבים אחרת, הכל בתוך משבצות. (ילדים ואנשים אי אפשר תמיד להכניס למשבצת).
   מישהו טעה בדרך – וחבל!!!!!

   אנחנו לא מפחדים לדבר – עוד נקבל הזדמנות.

   להגיב
7. מאת אסתר בירן:

   16/08/2011 בשעה 13:12

   סמדר יקרה. מאוד התרשמתי מכושר ההבעה שלך, אשרייך שזכית למתנה כזאת. עם כל זה מרגישה את כאבך וכאבם של כל הנוגעים בדבר.
   גם לי יש חלק בנידון. שנה אחרי שיצאתי לגימלאות נסגר מרכז המוסיקה – מפעל חיי. אז הבנתי את הנסיבות, כיון שנשארו מעט תלמידים מג.ח.א לא היתה כל סיבה שהקיבוץ יסבסד את תלמידי עמק-חפר וקיבלתי זאת בהבנה. העברתי את כל ה"רכוש"… לבית-ספר "שפרירים" בתקוה שאולי פעם יקום מרכז מוסיקה חדש.
   האמת שמאוד כאב לי איך "המקום" פשט צורה ולבש צורה אחרת, אך ידעתי שהכול שמור. לצערי לא יכולתי לבוא למקום מבחינה ריגשית, ולביאה עזרה לי והעבירה את כל תכולת המשרד למחסן הכלים. הפסנתרים נשארו בחדרים וכל המיבנים משמשים את "שפרירים".
   תודה לאל מרגישה היום יותר טוב ותכננתי לבוא ולהעביר דברים לארכיון למשמרת. עכשיו ששומעת ש"שפרירים" עוברים למשרד החינוך נשאלת השאלה אם בעיסקה יקבלו את הכלים. בכל זאת רוצה לשתף, בשכל מאד קשה לקבל דברים, אך באמונה יותר קל לי, כיון שאני יודעת שכל מה שהקב"ה עושה זה הכול לטובה.
   אסתר בירן.

   להגיב
8. מאת סמדר זעירא:

   18/08/2011 בשעה 14:10

   לכל המגיבים בע"פ ובכתב תודה רבה. ברצוני להבהיר מספר עניינים:
   ראשית, תהליך מעבר הבעלות של שפרירים מגבעת חיים למשרד החינוך הינו תהליך מתמשך ואיננו אירוע נקודתי שקרה עכשיו. זהו תהליך מורכב הנושא בחובו איינספור סעיפים שלא כאן המקום להיכנס אליהם.
   שנית, אינני מטילה את כל האחריות על הנעשה על הנהלת הקיבוץ. כשאני מדברת על הבטחות שלא קויימו אני מתייחסת גם למשרד החינוך ולמועצה האיזורית שאינם חפים מאינטרסים…
   שלישית, אני חושבת שגם להנהלת בי"ס שפרירים יש מידה לא מעטה של אחריות בכך שלא נערכה "ליום פקודה" , כלומר, לרגע שייתכן שהעולם יישתנה וחוקי המשחק יהיו נגדנו…
   רביעית, כן, זה מתייחס בהחלט גם לנכסים חינוכיים/טיפוליים/רוחניים נוספים כמו התחנה שמחליפה בעלות וגם בה אני עובדת.
   חמישית, בקשר לשפרירים, אם כבר נגזרה הגזירה, יש שאלה באיזו רוח מבצעים את הדברים, ומידתיות הקנאות לנהלים ועל זה יש כמובן הרבה מה להגיד אך יגיע הרגע המתאים…
   ולסיום, יש לנו תפקיד, כחברי קהילה לקחת אחריות על חיינו המשותפים כאן, לטוב ולרע, ולנהל גם את הביקורת תוך שמירה על הכללים האנושיים ובואו נמשיך לדבר ברוח זו.

   להגיב
9. מאת לס נויה:

   18/08/2011 בשעה 18:19

   סמדר יקרה,
   אכן נכונים דברייך אבל מישהו נרדם בשמירה אף אחד לא התכונןן ל"יום פקודה" בצורה כזאת (ואולי מתמימות שבאמת לא יצליחו להרוס את מה שבנימין בנה ונועה אחריו- את המותג). הנכס והשם "שפרירים" הוא אך ורק שייך לנו – קיבוץ גבעת חיים וכאשר החל התהליך הוא התבצע לפי כל הכללים.
   לפני שנחתמו הדברים הגורמים כמו משרד החינוך ובמיוחד המועצה הבטיחו הבטחות. אבל מהן לא נשאר דבר. ברגע שנחתם החוזה כולם היו מרוצים כי קיבלו לידם "מותג", קיבלו לידם יכולת שליטה קיבלו לידם אימפריה בניהולה הבלתי מעורער של נועה לוי. הדברים איבדו שליטה ומה שנעשה הוא מעשה נוכלות!!!
   היחס לאנשים , פיטורי האנשים וכל שאר המהלכים משאירים אותנו עצובים, כואבים ופשוט לא מבינים. האם אי אפשר היה אחרת?
   אבל כמו שכתבתי בתגובתי הראשונה, עוד יהיה זמן לכתוב ולהגיב, בנתיים ממשיכים הלאה זה דרכו של עולם. עוד חשוב להגיד שעוד מקור פרנסה ננטש!!!!

   להגיב