כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי. ובסוף לקחתי את המילים מתוך שיר שכתב עדי נחמני לסימה ליום הולדת 60 בשנת 1985. כי לאשת המילים מגיע טקסט מאיש המילים.

… בעוד 15 שנה, כלומר ב"תשנ"ו"
תזכי להיווכח: הנה פני גלובוס זה לפתע ישתנו!
יימחקו מעל פניו הדם והזיעה,
מין תור זהב יחל עכשיו בהתחלף המאה
בנים ונכדים ודאי יריעו לך "לחיים"
ביום הולדתך ההוא, ממש בשנת 2000
(כולנו נלווה אותם במחיאות-כפיים,
חלקנו בעולם הזה, חלקנו – בשמיים…)
בעוד 20 שנה בלבד תגיעי לגבורות
(חלקנו, כאמור לעיל, הובלנו לקבורות)
ותקראי אז מחדש את אלה ס' השורות.
מדינתנו תשגשג ותייצא במרץ,
ראש-ממשלה, ללא ספק, עדיין פרס-פרץ
(אם כי נכון: גם אל שרון יש יחס דרך-ארץ).
ישרור שלום חצי-גמור, כמעט מוחלט,
ובקרוב יהי ביקור של חוסי-אסד-ערפאת.
הוי, מה נעים ומה נחמד!
….

ואולי בהקשר הרחב של המילים – תמר רז לנג כתבה בתגובות האינטרנטיות לדבר העורך האחרון שכתב שלמה: "אם העורך חושב שדברים שנכתבו לעלון מובעים בסגנון בוטה שאינו הולם שיח קיבוצי, לפניו שתי אפשרויות: להציע לכותב ולסייע לו לשנות את הנוסח; או: לפסול את הפרסום. אחד מתפקידיו של העורך הוא למנוע סגנון שאינו הולם."
תמר בגדול צודקת, אבל לנו כעורכים של עלון קיבוצי קהילתי (לא ידיעות, הארץ או כל עיתון גדול אחר…) חשוב גם להשמיע קולות שקיימים מתחת לפני השטח, להציף אותם, ולהביע את דעתנו על הסגנון שלהם. האם אנו צודקים? לא בטוח. מה שבטוח הוא שנמשיך להתחבט בנושא.

קבלנו הערה שאנחנו מאריכים מדי בדבר העורכים…
אז פה נסיים בברכת בריאות לכל.

שער קדמי: נעורי גח"א ביפו, בתהלוכת חג המולד, אמיל זיידמן (עבר עיבוד דיגיטלי)
שער אחורי: בית משפחת פיינברג
צילומים: אמיר שילה, היידי עפרון, יניב אופיר, תמי הורוויץ

נופי הקיבוץ מתגעגעים לידיד