רציתי לספר לכם משהו מילדותי. כאשר עלינו בני גילי לכיתה א', ב', ג' וכו', חיכינו כל השנה ל"חופש הגדול". רצינו כמובן לשחק, להשתולל, לעשות מה שילדים אוהבים בזמן חופשתם. ובעיקר, כאשר היה כל כך חם, שלא יכולנו להתרכז בלימודים. ובאמת היה נהדר, חודשיים חופש (מבחינתי אז, בעיקר בגליל העליון).
עברו חלפו השנים, כל התנאים השתנו, בעיקר כמובן, לטובה, ומה יש היום: בכל בתי הילדים, מהתינוקות, הפעוטונים והגנים, יש מאווררים ומזגנים, גם בכיתות עצמן. בחורף כמובן חם, ובקיץ מה זה יופי של מיזוג אוויר בכיתות. ואני שואלת כבר כמה שנים טובות, למה "זורקים" את הילדים לחודשיים חופש, שיתרוצצו ברחובות, בכבישים ובאופן כללי, בחוץ, כאשר החום מגיע אף ל-40 מעלות צלזיוס?
אילו אני הייתי יכולה לשנות זאת, הייתי נותנת לכל הכיתות חודש חופש בסתיו וחודש באביב; במילא יש בזמנים האלה חגים בישראל. כפי שהדברים מתנהלים כיום, מייד עם תחילת הלימודים מתחילים חופשי החגים. לא ככה?
אני מציעה במשפחתי כבר כמה שנים, שצריך לשנות את החופש הגדול, והם הציעו לי: סעי לירושלים ולכי לכנסת, בקשי לעמוד על הפודיום, תבקשי מיקרופון חזק ותודיעי שם מה את חושבת!
ואני אומרת, שאם כבר אהיה שם, אוסיף ואומר גם: הגיע הזמן להפסיק להעביר את השעון כל חצי שנה בשעה אחת, פעם קדימה ופעם אחורה.
דבורה עמלי בכיתה א'
Share this post
