גונבה לאוזני השמועה כי בעלון הקרוב יהיה טור עם התיחסות של חברים למילים בעברית

וללשוננו בכלל. התיחסות לעברית? מיד נדלקתי והחלטתי להתיחס לשתי מילים די נפוצות

וחיוביות, אבל…

מילה די חדשה נכנסה ללקסיקון שלנו והיא – לפרגן. לי היא לא היתה חדשה, ידעתי אותה

מהבית באידיש ומכפר סאלד מהגרמנית. כאן כתבתי חדשה כי כל השנים חשבתי שהיא חסרה בשפתנו. היו לי כל מיני תיאוריות למה היא חסרה.

אני שומעת בטלויזיה מראיין אומר למבקר אומנות "תפרגן לאומן", למה הוא מתכוון? לתשבח, תבקר בהתלהבות, תתפעל. אבל המובן המקורי של המילה הוא נדיבות מסוימת, "עיני לא צרה בך". והרי לא לכך התכוון המראיין.

דוגמא שניה היא המילה בהצלחה. המראיין אומר "אני מאחל לך בהצלחה" כאילו אמר (אם להגזים קצת) "אין כמוני, הצלחתי לאחל לו". ואם היה אומר "אני מאחל לך הצלחה" לא היה מיטיב לעשות?

אהיה צנועה (אבל צודקת), הרשיתי לעצמי לבקר שתי עובדות כל כך נפוצות אפילו באמצעי התקשורת המקצועיים והמבוקרים ביותר.

מה דעתכם?