חמוטל עמית

והפעם, לכבוד שבועות, בחרנו לראיין שתי אמהות לשני תינוקות חדשים ומתוקים. שנתון 2011 בגבעת חיים אמורים להיות כעשרים במספר! (תתחילו לספור, חלקם נולדו וחלקם מתהווים…).

שי זילבר 15.3.2011

בנם של יפעת ורן זילבר, אח למעיין (7) ועדי (4).

על המעבר משני ילדים לשלושה –

אני לא מרגישה איזה שינוי דרמטי. מעיין ועדי כבר די גדולים, ומעסיקים אחד את השני. ישנם רגעים מסויימים, כשאני אחת על שלושתם וכל אחד זקוק להתייחסות משלו, אז אני צריכה לתמרן ביניהם.

על הבחירה לחיות בגבעת חיים –

חיינו פה גם בתור זוג צעיר, גרנו בחיילים ואח"כ בקוטג'ים. פה יש לי משפחה והדבר היווה שיקול משמעותי. רן גדל באשדות יעקב, קיבוץ מרוחק מהמרכז, עם פחות אפשרויות פרנסה. בנוסף, ראינו בגבעת חיים הזדמנות מעולה מבחינות רבות – הסביבה החברתית, רמת החינוך, הסביבה הפיזית וכו… חיכינו ושמחנו מאוד על האפשרות לבנות פה בית. עבור רן זה תיקון, משום שבתחילת דרכנו הוא הכריז שלעולם לא יחיה יותר בקיבוץ…

מה את אוהבת בגבעת חיים –

אני חושבת שזה המיכלול של איכות המקום. המעבר לשכונה החדשה איפשר גם חברה ממש טובה. הגינות פתוחות והילדים עוברים מבית לבית שכן בחופשיות. גם בגיל הרך אני פוגשת אנשים שנעים לפגוש אותם. יש פה רמת חיים שנדמה כי לא תמיד אנשים זוכרים אותה. אנשים מבחוץ פוגשים אותי ב"פינה חמה", בקפה של עזרי ובמקומות נוספים בקיבוץ ואומרים "איזה כף לך שאת גרה פה!".

רונה פיינברג 19.1.2011

בתם של נטע וגיא פיינברג, אחות לנויה (8) וזהר (5).

על המעבר משתי בנות לשלוש –

הרבה יותר טוב וכיפי ממה שחשבתי, למרות האזהרות של כולם… ציפיתי שלא יהיה כל כך קל אבל מסתבר שהבנות כבר גדולות. יוצאות מהן דאגה, וחמלה ואהבה כלפי רונה. אם קורה שלא שמתי לב ורונה בוכה, אז נויה אומרת לי "אמא, היא בוכה, היא רעבה". עד היום ראיתי דברים כאלה רק אצל חתולים…

על הבחירה לחיות בגבעת חיים –

אני במקור מגבעתיים. עד שפגשתי את גיא לא ידעתי מה זה קיבוצניקים. פעם חשבנו שנעבור לאחד המושבים באזור עמק חפר. אחר-כך, קצת לפני החתונה, חשבתי שלא אוכל לחיות במקום שהוא לא עיר. אבל אחרי שנויה נולדה, הבנתי שאני אמא, ושאני חיה בשביל הילדים שלי ובדיוק נפתחה האפשרות לבנות בית בשכונה החדשה, אז פתאום זה מאוד קסם. חשבנו על האזור, החינוך הטוב והקירבה למרכז שתרמו לכך.

מה את אוהבת בגבעת חיים –

לגיא יש את החברים שלו שאיתם הוא גם גדל וזה כיף גדול שהם כל כך קרובים. בנוסף, הבנות שלי כל כך שמחות פה – טוב להן עם החינוך, עם החגים, הן אוהבות את סבתא דבורה וגם את החברות של סבתא… הן יכולות להסתובב בחוץ כמעט חופשי כמו שהיה פעם, ומקבלות הרבה אהבה פה.