לאה אשכנזי הרץ

לאחרונה  התוודעתי בפייסבוק לקבוצה חדשה: "מתנדבים שהיו בקיבוץ גבעת חיים איחוד" (לחץ לקישור). בקבוצה רשומים  מתנדבי הקיבוץ לשעבר,  הם מעלים  שם זכרונות מחוויות שהיו להם בתקופת שהותם בקיבוץ , וגם  מוסיפים הרבה תמונות שצולמו על ידם במקומת שונים בקיבוץ . מטבע הדברים החוויות הנרשמות שם  היו יחודיות לזמן ולתקופה  – סוף שנות ה-70  עד לסוף שנות ה-80. אני בטוחה שרוב בני דורי בקיבוץ  שהיו כאן בשנים הרלוונטיות , עבדו / בילו עם חלק מהמתנדבים , והכירו אותם, ולכן יש להניח  כי ימצאו עיניין ל קרוא  באתר זה.

אני עצמי לא הייתי  כאן בשנים הרלוונטיות ,אבל היה לי  מענין לקרוא, בעיקר את אלו שכותבים יותר מדרישות שלום  וגם מנסים לנתח  ולהסביר את מהות החוויות שעברו ואיך החוויות האלו השפיעו על השקפת העולם שלהם. התמונות שבהן הסתכלתי  משעשעות למדי ואולי אף יש להן ערך ארכיוני .

מכל אחד /אחת שמצורף לקבוצה מבקשים לספר משהו על עצמו  – אז – כשהיה מתנדב בקיבוץ = במה  עבד, עם מי, הסיבות לכך שהגיע כמתנדב – וגם לספר על עצמו כיום  – מה עיסוקו, היכן גר וכד'. מעניין להיווכח שרבים מהם עדיין שומרים קשר  עם מי שהיו איתם מתנדבים בקיבוץ  – גם 30 שנים מאוחר יותר .

אני מצרפת כאן  את דבריה של ניקולה, ואת השאר קראו בעצמכם.

‎Nicola Elias‎

Hi people… A friend at the time thought it would be a good idea to go to Israel, as she'd heard that kibbutz was an "experience" she might enjoy. The night we arrived she had a breakdown, and decided it wasn't for her after all 🙁
I was 20, a little lost, and found myself "alone in a strange land"… but I wasn't alone was I? I met many more wandering souls while in Israel… it seemed to be the place to go when you felt you didn't know which way to turn. I'm sure this wasn't everyone's reason for going, but to me looking back it felt a little like the French foreign legion.. it was one of those "life lessons" that you never forget, and would love to repeat but you know you can never go back to that "naive youth" that you once were. I both loved and hated my 3 months on GHI ( oct '83 to Jan '84 ) meeting some amazing, special people. The night I left I cried without end, and my pain was tangible. I think each and every person there made it a very special, very cherished experience, and I thank you all.
I can't recall how many jobs I did, but it was quite a few; Pardes with the infamous Willy, stinky dishwasher where singing got me through the day, 3am start in the turkey-house (injecting them against Newcastle's disease) plus a few more…
I saw my first shooting-star in Israel, and some totally awesome sunrises/sunsets. I am so glad I went, and wouldn't change any of it!
I think in a way it was a little like a "first love" thing… you'll always remember it, but never be able to recapture the feelings…
Hopefully we are all a lot older, and a little wiser! 🙂 xx