רענן רז

את שמוליק לשם ביקשתי לראיין לרגל שנה לכניסתו לתפקיד יו"ר הקיבוץ. לשמחתי, קיבל אותי שמוליק בהתראה קצרה יחסית במשרדו, והתפנה לכמה דקות מהעבודה השוטפת כדי להסתכל קצת אחורה, וקצת קדימה.

נתחיל מן ההתחלה – אני זוכר שמונית לעמוד בראש צוות שיקבע קריטריונים למשרת יו"ר הקיבוץ. כיצד התגלגלו הדברים כך שהגעת להיות בעצמך מועמד לתפקיד?

אנחנו מדברים על ההיסטוריה, זה היה לדעתי כבר לפני שנה וחצי, היה אז משבר אמון גדול מאוד בגבעת חיים, הדברים הגיעו לידי מצב שהתכנית הראשונית להביא יו"ר חיצוני לא צלחה, לאחר מהלך של גישור שנעשה עם האנשים שערערו על כל המהלך נמצאתי בסיטואציה שהפעילו עלי לחץ פיזי לא מתון. הסכמתי מתוך אחריות – לא רציתי שהקיבוץ יגיע למקום שלא רצינו להיות בו.

ואז התברר שישנו עוד מועמד – אבי מלמד. חברי הקיבוץ, שמזמן כבר לא נדרשו לבחור מבין שני מועמדים, נחשפו פתאום למועמדים שמשווקים את עצמם בתאי הדואר ובמיילים. איך חווית את מערכת הבחירות ההיא? מה למדת ממנה?

"מערכת הבחירות", כמו שאתה קורא לזה, הייתה מערכת מאוד מעניינת. אני חושב שזה היה שינוי בהתנהלות הסטנדרטית שהייתה בגבעת חיים עד אז, זה נבע בחלקו מהמשבר ברקע. לא היינו רגילים לזה אבל בסך הכל זה יצא בסדר. תוך כדי ייצרנו את מנגנון הבחירה והיות וזה נעשה כך לא נלקחו בחשבון כל האפשרויות – מה שיצר עוד עיכוב בבחירה ואיזשהו חוסר נוחות במערכת, ובסופו של דבר נבחרתי בסיבוב השני.

האם אתה שמח שנבחרת, או שאולי אתה מתחרט על כך לפעמים?

שמח זה בטח לא הביטוי, זה בהחלט תפקיד חשוב, תובעני, בעצם פעם ראשונה במבנה הנוכחי כי בעבר היו שני יו"רים– קהילה ועסקי – לכן כל הדברים השתנו. בשנה האחרונה היינו צריכים גם לטפל בשוטף וגם ללמוד – כולנו – איך לעבוד במבנה הזה. זה לא פשוט – אין ספק שזה תובע ממני הרבה יותר ממה שחשבתי.

בהיבט של ההנהלה – במה שונה הקיבוץ של היום מגבעת חיים בתקופה בה היית גזבר?

ההנהלה – גם בתפקידה וגם בהתנהלותה השוטפת – שונה לחלוטין. ההנהלה לפני 20 שנה הייתה מעורבת בהכל מצד אחד, מצד שני היה הרבה יותר אמון וקבלה של ההחלטות שלנו. לא שלא היו ויכוחים, אבל הדברים התקבלו בצורה הרבה יותר פשוטה, סטנדרטית:  אספות, ישיבות, והעסק התקבל ע"פ רוב בציבור. היום הדרישה של הציבור גם לדעת מה קורה וגם איך ההחלטות מתקבלות, וגם השינויים הרבים שעברנו בעשור האחרון – שינו את המעמד של ההנהלה בתוך הקיבוץ. צריך גם לזכור שעכשיו יש הנהלה אחת, עד לפני שנה היו שתיים, וגם ההנהלה הזו צריכה ללמוד איך לעבוד. היא גם צריכה לתת היבטים והתייחסות חברתית וגם כלכלית. דרך אגב – במאמר מוסגר – נושא הביטול של ההנהלה הכלכלית זה דבר שאני מתחבט בו כי אני לא משוכנע שזה היה הדבר הנכון. אני לא אומר שצריך להחזיר אותה כפי שהייתה, אבל בהחלט יש מקום ליצור איזשהו מנגנון של בקרה כלכלית מכינה להנהלה.

ומי בעצם אחראי על הנושאים החברתיים?

זו שאלה טובה… עקרונית זה באחריות מנהל הקהילה כאשר יתר הגופים ובעלי התפקידים מסייעים, אבל ההפרדה היא לא תמיד ברורה. אנחנו גם צריכים להגדיר מה אנחנו רוצים בעניין הזה, עד איזו רמה. בראייה שלי הקהילה וחיינו במקום הם המטרה האמיתית– היתר הם האמצעי. המטרה צריכה להיות קהילה שהיא מצד אחד בריאה ותוססת היוצרת איכות חיים חברתית, וגם דואגת לחלשים ולנזקקים, אבל המעורבות שלה בחיים הפרטיים תקטן ככל שהזמן יעבור.

מהם הנושאים המרכזיים העומדים על סדר יומה של ההנהלה כיום?

יש לי כמה יעדים שהגדרתי לעצמי לפני הכניסה לתפקיד. הראשון הוא החזרת אמון הציבור במנגנוני ההנהלה – וזה כולל גם את המועצה. זה עסק לא פשוט, אנחנו מתחבטים בזה, לפעמים מצליחים ולפעמים לא, לפעמים טועים, לפעמים נופלים. הקמנו עכשיו צוות  בסיוע של עו"ד גלעד לוי שתפקידו הוא לעצור, להסתכל וללמוד, לשמוע אנשים שהם לאו דווקא בממסד. הנושא העיקרי שאנו רוצים לבחון בצוות זה לא ההחלטות עצמן אלא יותר על התפקוד – על ה"איך", כי חילוקי דעות ודעות שונות זה לגיטימי בהחלט, אבל השאלה היא איך מקיימים תרבות דיון והתנהלות כך שלא כל דבר נגרר לקיצוניות, כלומר לא על כל דבר שוברים את הכלים ויוצאים לקרב.

היעד השני הוא ייצוב המערכת הכלכלית בגבעת חיים, גם מבחינת הניהול והתפקוד וגם מבחינת לאן אנחנו הולכים בשנים הקרובות. אחרי שנסדר את הדברים האלה – השלב הבא הוא לעשות דיון ציבורי רחב בנושא "גבעת חיים לאן" – איך אנחנו רואים את גבעת חיים בעוד עשר שנים? מהי מפת הדרכים שלנו לעשור הקרוב? אבל בשביל להגיע לדיון הזה צריך קודם לבסס את שני היעדים הראשונים – החזרת האמון וייצוב כלכלי.

היכן עומד הטיפול במרכז המסחרי?

אנחנו קשובים לציבור ומבינים שנעשו טעויות – לא  בעצם הרצון לקדם פרויקטים בגבעת חיים אבל בדרך שיתוף הציבור והגשת הדברים, ולקחנו צעד אחורה. הכנסנו לעניין את עמוס וכמן (אדריכל היישוב) וביקשנו ממנו להתבונן בנושא "ממעוף הציפור", ולהציע הצעות תכנוניות ואחרות – כיצד לשלב את אזור התעשייה כולו והמרכז המסחרי עם היישוב : שטחים ירוקים, נושא התנועה,מפגעים ונושאי איכות הסביבה, וגם איך הציבור שלנו מנצל את היתרונות של המרכז המסחרי בצורה נוחה – איך מגיעים למרפאה האיזורית– עם קלנוע? עם אופניים? שלא יצטרכו לחצות כבישים וכד'. . עמוס עובד ברמת הרעיונות ולא נכנס לפרטים התכנוניים מפורטים. לפני שניגש לתכנון נביא רעיונות אלו לדיון ציבורי בכדי שהתכנון  יתבצע על בסיס של הסכמות רחבות.

הפרוגרמה במע' החינוך?

זה נושא שנמצא בעבודה כל הזמן. ע"מ לא לעכב את הדברים ולא להיכנס לדיון ארוך על כל הפרוגרמה כמכלול גדול שעלותו 3-5 מיליון ש"ח, החלטנו כרגע לעשות תכנונים יותר מתקדמים לגבי המבנים שדורשים טיפול מיידי, כמובן עם מע' החינוך והעדיפויות שהם מגדירים, ע"מ להתחיל לבצע  כך שלא יתעכב שנתיים-שלוש, ובמקביל נתקדם גם בדיון הכולל.

שכונת הבנים?

מתקדמת. לשכונה הבאה – 34 יחידות – נסגרה הרשימה, ואנו בשלבים של קבלת היתרים, גיבוש הקבוצה, בחירת קבלן, תיקוני תכנון וכד'.

האם אתה סבור שיש שקיפות בהתנהלות בעלי התפקידים וההנהלה?

להערכתי כן, אבל…  זה לא מספיק שיש שקיפות, היא גם צריכה להיראות. אחד הדברים שאני בהחלט משתדל לעשות ואשתדל גם בעתיד הוא להביא את פעולת בעלי התפקידים לידיעת הציבור. כאן צריך למצוא דרך לעשות זאת בשקיפות – שצריכה להיות מלאה, דברים לא צריכים להיות בהסתר – אבל תוך שמירת היכולת של בעלי התפקידים  לבצע את עבודתם. בדברים גדולים ומרכזיים בוודאי שצריך לקבל את אישור המועצה, האסיפה וכד', ומבחינת ביקורת ובקרה הכל צריך להיות פתוח וגלוי. אבל צריך להבין שבעלי התפקידים נבחרו ע"מ לנהל וצריך לתת להם את מרחב הפעולה והקרדיט ע"מ לנהל את השוטף. הציבור לא יכול לנהל את השוטף בכל פרט ופרט.  תפקידו של גוף מייצג כמו המועצה והאסיפה זה לקבוע כיוונים,להתוות דרך ולבקר שאכן הגוף המבצע (הנהלה ובעלי תפקידים) מבצעים על פי ההנחיות האלו.

האם אתה סבור שהחברים – או לפחות אלו מהם שמעוניינים בכך – הם שותפים להחלטות?

אנחנו נצטרך בצוות שהקמנו עכשיו לשרטט את מפת התרבות הניהולית של גבעת חיים. חברים בהחלט צריכים להיות שותפים, השאלה היא באיזו רמה. כשיש מצב שמועצה או ציבור "לא סומכים" על בעלי התפקידים אז הדרישה היא להיכנס לקרבי הקרביים. ההנהלה היא מבחינתי הממשלה, המועצה היא הכנסת, והציבור – הציבור. תפקיד ההנהלה לנהל, תפקיד המועצה לבקר ולהתוות דרך אבל היא לא יכולה להתערב בכל פרט, אלא לאשר את הכיוונים ולבקר את העשייה. פה אנחנו צריכים ללמוד כל אחד באיזה כובע הוא יושב ואיך הוא נכנס לעניין. זה גם עניין של אמון. ככל שיש אמון גדול יותר בהנהלה יש פחות צורך להיכנס לדיון בהחלטות אופרטיביות. אחת הבעיות שהייתה בגבעת חיים בשנים האחרונות היא שהיה נסיון לנהל את המערכות השוטפות בפורומים גדולים מדי כמו מועצה או אסיפה. הם צריכים לטפל ברמת הכיוון והאסטרטגיה.

ואף מילה על מים חמים…

(צוחק…) תמיד חוזרים למים החמים, לא יעזור כלום! זו דוגמא קלאסית שמרכזת בתוכה את כל מה שאמרתי. דברים שוטפים, רגילים, שבעקבות חוסר אמון – וזה לא משנה אם הוא מוצדק או לא – יצאו מכל פרופורציה. אספר לך אנקדוטה: כשנכנסתי במאי לפני שנה יזהר ואייל באו ואמרו לי "אנחנו רוצים להשקיע 200,000 ₪ ולגמור את העניין הזה". אני, מתוך אחריות ואמונה שזה לא מהלך נכון החלטתי להעלות את זה מחדש. תפקידו של מנהל הוא גם להתמודד בדברים שהוא מאמין בהם, גם אם בסופו של דבר הוא לא מצליח. להיות בקונצנזוס זו לא השאלה. אני האמנתי שזו טעות חמורה של גבעת חיים להיכנס לעניין הזה וניסיתי להוביל מהלך. גם במהלך הזה אני טעיתי במספר נקודות. בסופו של דבר הציבור החליט מה שהחליט וזה לגיטימי לחלוטין. אנחנו משקיעים 250,000 ₪ כפי שהוחלט ונותנים למערכת להמשיך לעבוד, וימים יגידו לאן זה ילך. אבל מעבר לעניין עצמו שהוא פחות חשוב, הוא איגד בתוכו את כל האמוציות והלחצים, חוסר האמון וחוסר שביעות הרצון של הציבור מן המערכת.

מסר לאומה?

גבעת חיים היא ישוב מצוין. הוא לא דומה לקיבוץ של לפני חמש שנים, ועוד חמש שנים לא יהיה דומה להיום. בסך הכל אנחנו גרים במקום יפה, בקהילה איכותית ומסודרת, עם איכות חיים מאוד גבוהה, וצריך גם להסתכל על הדברים הטובים, מעבר לויכוחים ולתסכולים היומיומיים.

אנחנו באמצע תהליך של שינוי גדול מאוד, ובתהליך כזה תמיד ישנם פחדים והסתגלות לשינוי. אז אנחנו חוששים, ושואלים שאלות, וספקניים, וקשה לנו עם הדברים החדשים, אבל בסופו של דבר אני בהחלט מאמין שהתהליך הוא תהליך חיובי ונכון, גם בנושאים החברתיים שמתגבשים ומתחזקים מחדש, וגם בנושאים הכלכליים. גבעת חיים בהחלט צריכה להיות גאה בעצמה במה שהיא עשתה, ולהסתכל קדימה לעתיד וורוד.

לסיום, נשלחתי כדי לברר איתך האם נכונות השמועות בשכונה שאתה הולך להיות סבא בקרוב?

זה נכון מאוד…

… מה זה עושה לך?

אני מתרגש מאד ומתכונן! הנה וידוי קטן: לילדים שלי היה סוס נדנדה על קפיצים, שהוא היום כבר בן חמישים, מברזל – לא מעץ. בחופש פסח ישבתי כמה ימים לשפץ אותו, והיום הוא עומד מוכן וממתין לנכד. אלו הדברים הכי חשובים בחיים. כל היתר זה ליד.