הגענו לפני חמש שנים עם נטע בת שלוש, רומי בת שש, יולי בת עשר.
כולם בקיבוץ ובתל אביב חשבו שהשתבשה עלינו דעתנו…
אני חשבתי שזו הזדמנות לחוויות.
הבנות מיד אהבו את הבית בגח"א. פתאום היה להן אויר לנשום…
עם הזמן בקיבוץ, הבנתי מה זה "בניה", "תקציב", "קישקוש", שנת בר מצווה, חג משק ועוד…
התרשמתי כל פעם מחדש מחג המשק, שנת הבר מצווה והחגים המתוקתקים ואיך שתמיד החברים מתנדבים לסדר אחריהם ולא בורחים, "שמישהו אחר כבר יסדר…"
השתמשתי בשירותים המעולים שקיבלתי מאורן, אבישג וענבל בן אליהו.
הכרתי את ליונל והכולבולית ואת המסג' הכי שווה של ממי.
מאד אוהבים את הקפה של עזרי, חמישי בערב של אלה והפאב החדש.
לא שוכחת את קבוצת הווטסאפ של "הכי יפות", את המכבסה של נורית שבזכותה הייתי תמיד מתוקתקת לעבודה.
אוהבת את תמר שמיר ואבי אלקיס. תודה למשפ' בוכהולץ שאימצה אותנו בחום. הבר שלומים שתמיד כיף להתארח אצלם.
את נטע שכנתי היקרה שלעיתים היה בלבול איזה בת גרה באיזה בית…
מאיה וארז הנדירים שיש אצלם בבית הכל. אם במקרה תצטרכו משהו…
תודה לחינוך הבלתי פורמאלי שהיה תמיד שותף לכל ה"עניינים" ולא היו חסרים…
ותודה ענקית לחברים שלנו משפ' בנגר שבלעדיהם כל זה לא היה קורה…
אנחנו עוברים לחגלה. כי הבנות רצו להישאר בכפר.
תודה לכולכם על החוויה. היה שווה לקחת את ההזדמנות.