הדיון שלפניכם התפתח במייל של שכונות הבנים, ואולי הוא יאיר את עינכם לגבי הסוגיות העומדות על הפרק (כגון המשך הבנייה, שיוך דירות, הקיבוץ לאן וכו') ולמה זה חשוב לבחור. הבחירות הן ביום שלישי הקרוב, ויש לזה משמעות לכולנו.
אדם הישראלי כותב:
שלום לכולם,
אני בטוח שאתם שוברים את הראש בשאלה: למי להצביע ביום ג' למזכירות התק"צ?…
אני מעביר כאן דברים שניסח צפריר ביחס לנגה בוטנסקי (בית השיטה) שבה גם אני תומך. אני מכיר אותה מהתקופה שבה הייתי במזכירות המחנות העולים (תנועת הנוער של התק"צ), ואח"כ מזכיר קיבוץ נערן. אין לי שום דבר רע להגיד על המתמודדים האחרים, אבל להערכתי יש לה סיכוי טוב מאוד להוביל את התנועה הקיבוצית בחזרה למקום בעל השפעה במדינה ובהתאם לזכות שוב ביחס חיובי, מה שכבר מזמן אבד לנו.
להתראות, אדם

חברות וחברים יקרים, ביום שלישי 23.6.15 בין השעות 20:00-12:00 יתקיימו בחירות למזכיר/ה התנועה הקיבוצית. אני פונה אליכם בבקשה לתמוך בנגה בוטנסקי, ולבוא ולהצביע עבורה. נגה היא בעלת יכולות ניהוליות גבוהות ומוכחות במערכות גדולות ומורכבות, לאור היותה מנכ״לית אורנים בעשר שנים האחרונות ובעלת מחויבות בלתי מסויגת לנושא החינוך. היא רואה את דרכו של הקיבוץ המתחדש דרך חיזוקו והעצמתו של החבר, תוך הקניית זכויות ברורות ומוצקות לחבר.
מבחינה זו השקפת עולמה עולה בקנה אחד עם זו שלנו בגבעת חיים איחוד.
לעומתה, המתמודדים האחרים דוגלים בגישה ריאקציונרית שלפיה אין לבצע שיוך דירות והיכן שבוצע יש לסגת ממנו (שזו המשמעות האמתית של שיווק חלופת ״הפיקדון״ על ידם במפגש שהתקיים בגבעת חיים איחוד במהלך השבוע), ולצאת למלחמה ישירה נגד הממשל. מהלך שלעניות דעתי נועד לכישלון, ורק יאדיר כביכול את זה שיוביל אותו לכישלון מפואר. אנחנו בגבעת חיים איחוד בחרנו לפעול בדרך שבכוחות משותפים הביאה אותנו להישגים משמעותיים. בחירתו של מזכיר תנועה שיראה הדברים כפי שאנו רואים, חיונית להמשך הצמיחה הדמוגרפית, ולביסוס זכותנו בקרקע כאזרחים במדינה תוך כדי פיתוח הקיבוץ, החברה והקהילה שלנו.
הבה נבחר בנגה בוטנסקי כי אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות!
שלכם,
צפריר בן אור
אמיל זיידמן כותב:
ואולי זאת הסיבה לא לבחור בה? להמשך תהליך השיוך, תוך כדי הפרדה בין הקיבוצים וכל קיבוץ ״לנפשו״ כפי שנגה דוגלת, יש שתי משמעויות:
א. כולנו (שכונות בנים, מי שהגיע לקיבוץ אחרי 2007) נאלץ לשלם כחצי מיליון שקל על מנת לסיים תהליך שיוך שממילא יש לו משמעות ערכית וכלכלית נמוכה מאוד, עבור מי שרואה בגבעת חיים את ביתו, ולא מתכוון לעשות עסקאות נדל״ן בעתיד.
ב. סיומו של הקיבוץ כפי שאנו רואים אותו, כיוון שעם בעלות פרטית על בתים נהיה במקרה הטוב כמו המושבים, ובמקרה הרע תפורק האגודה השיתופית, תפורק ״וועדת הקבלה״ ולא יהיה לקיבוץ שום יכולת לקיים מערכות חינוך או תרבות או עזרה הדדית.

כל זה על מנת לקיים רעיון שנראה היה מקובל לפני 20 שנה, כשהברירה הייתה בין חורבן טוטאלי לבין קבלת הבית כביטוח אחרון לקיבוצניקים הוותיקים.
המצב היום שונה לחלוטין, וכבר יש מקום לבדוק אופציות אחרות מלבד החשיבה הדוגמטית על שיוך והתפרקות מנכסים.
ה״ריאקציונרים״ כדברי צפריר הם דווקא אלה שמקדמים חשיבה חדשה ורעננה על הקיבוץ ויציאה מדפוסי מחשבה של נדל״ן ושיוך קרקע. גם לגבי מקום הקיבוצים כתנועה יש להם חשיבה חדשה בנושא ברית מחודשת עם הפריפריה, מקום הקיבוץ בחברה הישראלית וחשיבה כלכלית חדשה על קואופרציה.
מה שנגה וחסידי השיוך מציעים היא קשרים בשלטון על מנת לסיים מהר ככל האפשר את תהליך פירוק הקיבוץ והתפרקותו מנכסיו.
אני מציע לחשוב על אופציות אחרות מלבד אופציות השיוך ועל מועמדים אחרים, שרובם ככולם מודים כיום שיש עוד דרכים מלבד שיוך, וכדאי לבחור בהם ולתבוע אותן מהשלטון. קיבוץ שירצה בשיוך – יוכל לקיימו, הרי האופציה כבר קיימת בפסיקת בג״צ, אולם בחירה בנגה ובאופציית השיוך תביא אותנו רק לחלופה אחת, ותו לא, מבלי יכולת לבחור.
אמיל
צפריר בן-אור כותב:
המציאות מחייבת התייחסות.
השיוך בגבעת חיים היא עובדה.
אם רוצים להמשיך לקלוט חייבים להגיע לתהליך של הדברות ולהסדר מוסכם.
נגה בוטנסקי לא אמרה כל קיבוץ לנפשו, אלא שעל כל קיבוץ להגדיר לעצמו את זהותו.
אם תתבונן בקיבוצי עמק חפר בלבד תגלה שאחד כאילו הגדיר בכך שהוא חוסם את השינוי (מעברות) אחד ויתר על היותו קיבוץ (יד חנה) ואחד הגדיר (גח"א).
השאר תקועים בין הגדרות, במצב שבין מבוכה לבלבול באשר לדרכם לאן, ומי שנפגע מכך זה קודם כל החברים הותיקים באותם קיבוצים, ואחר כך גם ילדיהם ויורשיהם.
הנושא הזה חייב בפתרון.
מה שמציעים המתמודדים האחרים איננו מעשי ואיננו פתרון כלל, אלא תקיעה קשה מאין כמוה במאבק אבוד מראש.
המסקנות שלך בנוגע לעלויות הצפויות הן על אחריותך. אין כיום בגח"א שום כוונה לעשות את זה וגם אין לכך התכנות ציבורית.
השאלה האמתית שעל סדר היום, היא האם נבחר באדם שהוא ותומכיו חותרים לפתרון או במי ששש אלי קרב, כי זה חוסך ממנו לחתור לפתרון.
הרי ברור לך שאם ניר מאיר או יונה פריטל היו בעלי השפעה בגח"א, לא אתה ולא כל שאר המשפחות שנקלטו בקיבוץ, היו נקלטות, כי הם נגד שיוך והמשפחות שלנו, לא היו מסכימות לבנות בית על חשבונן ללא שיוך.
לכן המשמעות של הימנעות מבחירה בנגה בוטנסקי, היא בידודה של גבעת חיים כקיבוץ שהגיע להישג משמעותי, שהוא לצנינים בעיני הנבחר המתנגד לשיוך.
בחירה בנגה משמעותה הזדמנות להמשך תהליכי הצמיחה וההתחדשות.
בברכה,
צפריר
אמיל זיידמן כותב:
צפריר,
תודה על תשובתך המהירה. מתפתח פה דיון שהוא אמנם מייגע במקצת, אבל חשוב מאוד לכולנו ואני נברך עליו:

כמה הערות על דבריך:

השיוך בגבעת חיים הוא עובדה – נכון שבגבעת חיים התקבלה החלטה על שיוך, אולם היא התקבלה לפני כעשר שנים, במצב עניינים לגמרי אחר, ומאז לא קרה כלום.
המוסר והאחריות הציבורית מחייבת להביא את ההחלטה לדיון מחודש (באם השיוך ייהפך מעשי מתי שהוא), ולהביא את מלוא האינפורמציה לציבור (כולל עלויות, משמעויות משפטיות על המשך היותנו אגודה שיתופית, משמעויות חברתיות ועוד). אם אתה כל כך בטוח שהשיוך זו הדרך היחידה, אני בטוח שלא תתנגד אם הדבר יובא שוב לדיון. להגיד שהשיוך בגבעת חיים היא עובדה, זה כמו להגיד שלינה משותפת זאת עובדה. זוהי החלטה של החברים על אורח חייהם שהתקבלה בעבר ויכולה להשתנות, במידה והחברים ירצו בכך.

הגעה להסדר – כמובן שגם אני בעד הגעה להסדר. אולם למה ההסדר חייב להיות שיוך בלבד? יש היום מספר חלופות. אתה טוען שהם לא ריאליות, אולם הרבה מאוד אנשים שמבינים בנושא הרבה יותר ממני וכמעט כמוך סבורים אחרת. ייתכן וניתן יהיה להגיע לאופציות אחרות, ואז הבחירה תהיה ממספר אופציות ולא רק אופציה אחת. אני בעד בחירה ולא בעד הליכה בתלם אחד, שכפי שאמרתי – נקבע כבר לפני כ-20 שנה, במצב עניינים אחר לחלוטין.

כל קיבוץ יגדיר את זהותו = כל קיבוץ לנפשו + מכבסת מילים. זה היינו הך.

תקיעה – אני נגד תקיעה, אבל עובדה. השיוך קיים והקיבוצים תקועים כבר הרבה מאוד שנים, מה זה קשור? המנהל לא יישם את אופציית השיוך כבר מ-2007, למרות שיכול היה, וזאת מסיבות שונות.
גם לבנייה חדשה אין קשר לשיוך, כפי שאתה בעצמך הסברת באסיפה בנושא לפני מספר שבועות. התקיעות של הבנייה קשורה בכל מערך היחסים עם המנהל, מספר יחידות ליישוב ועוד משתנים רבים. ההבטחה כאילו אם יחליטו על שיוך, הכל ייפתר היא לזרות חול בעיניים – עובדה שהשיוך קיים ועדיין אנחנו תקועים.

אומדן עלות – מבוסס על דברים ששמעתי ממך ומאנשים אחרים שמבינים. מבוסס על חישוב לפי ערכי הקרקע הנוכחים באזור ולפי הנוסחה של החלטת המינהל. מדובר בכ 500,000 ש"ח למשפחה של בנים שהגיעה לקיבוץ לאחר 2007 (במילה אחרת – כל הבנים בקיבוץ). אם יש לך אומדנים אחרים – אשמח לקבל אותם ואם הם נמוכים יותר – אשמח מאוד.

ההנחה שלולא השיוך לא הייתה נבנית שכונת הבנים – קצת עייפתי מהתירוץ הזה שנזרק בפנים כל פעם, "אם לא… אז לא היית פה". לשיוך אין כל קשר להחלטה לבנות פה. אנחנו החלטנו לבנות פה כי רצינו לבנות כאן את ביתנו, לתמיד ולא כחלק מעסקת נדל"ן.
ההיפך, השיוך, לא רק שהוא אינו הסיבה להגעתנו, בעיני, ואני מאמין שגם בעיני רבים אחרים, השיוך הוא חסר ערך כיוון שהוא משמעותי רק אם נמכור את הבית שלנו בשוק החופשי ונעזוב את גבעת חיים, וזה לא משהו שאנחנו מתכוונים לעשות.

צפריר בן אור כותב:
טוב,
אני בסך הכל הבהרתי את עמדתי.
אינני מסכים עם דבריך לגמרי.
אין זה ויכוח פרטי בינינו, אני מציע ששאר החברים יתייחסו גם הם.
צפריר