צפריר בן-אור

מבוא

בעת האחרונה עלה על סדר יומנו הטיפול התכנוני-אדריכלי בגבעת חיים איחוד, תוך שחברים שונים הביעו דעתם והתבטאו בעניין בכתב ובעל -פה.

עולם התכנון והבנייה הינו עולם מורכב ומגוון מאין כמוהו ושלובים בו כללים נוקשים של מותר ואסור עם היבטים רכים יותר של אסתטיקה ומירקם עדין.

מטרת מאמר זה הוא לנסות ולמפות מעט את הרובדים השונים שבתוכם מתנהל הדיון ולהצביע על כיוונים מסוימים בתוכם.

קצת רקע היסטורי

לפני שנים רבות פיתחו אדריכלי התנועות הקיבוציות וגורמי התכנון הרשמיים "שפה" תכנונית ייחודית לקיבוץ.

עיקרה של שפה זו היה "תרגום" אידיאולוגיית הקיבוץ השיתופי לשפה אדריכלית. כך נתפש שטח  המחנה כולו כבית מגורים, כאשר פינת האוכל שבבית המגורים הייתה חדר אוכל; מסתור כביסה – המכבסה –  חדרי הילדים – בתי הילדים וחדר השינה של ההורים – "הבית" (שבמקורו היה 24 מ"ר והדברים ידועים) .

הקיבוץ התנהל, כמו בנושאים רבים אחרים, כמעין מיקרוקוסמוס – עולם החי לעצמו גם בתחום התכנון והבנייה וזאת במשך שנים רבות מאוד.

מצב דברים זה, נותר סטטי ולא עבר התפתחות מודעת ומובנית מחד ומאידך , הפסיק לשקף את המתרחש בפועל בשטח המחנה בקיבוצים בכלל ובגבעת חיים בפרט לפני לפחות 30 שנה – עת עבר הקיבוץ ללינה משפחתית. נשים את ליבנו שהמעבר ללינה משפחתית מהווה ניגוד חריף מאוד לשפה התכנונית שהוצגה לעיל בהיותה שפה המטפלת בלינה המשותפת.

רק היום, עם כניסתם של מושגי התכנון והבנייה הקשורים בשיוך הדירות לעולם תכנון הקיבוץ  מתחילה השפה האדריכלית להתאים עצמה לשינוי הממשי,  שנעשה בפועל כבר לפני 30 שנה.

בתוך 30 שנה אלו התפתחו עוד ועוד תופעות שלא השתלבו ולא נלקחו כלל בחשבון בתכנון שטח המחנה של גבעת חיים איחוד וביניהם  גידול רב של מספר המכוניות הפרטיות שברשות חברי הקיבוץ, פיתוח מרכזי רווח מסחריים ("יזמויות") המשרתים את תושבי הסביבה המגיעים ברכב לעומק הקיבוץ, חוגי העשרה אזוריים שמתנהלים ברחבי הקיבוץ, בריכה ומשק ילדים שפתחו שעריהם, גידול דמוגרפי בשיעור של עשרות משפחות חברים חדשות ועוד ועוד.

ומאז לעכשיו

בבואנו לטפל בתכנון הקיבוץ כיום עלינו לקחת את כל המציאות הפיזית הזו בחשבון אך לא פחות מכך את השינויים בתפישת העולם שעבר הקיבוץ, משיתופי למתחדש. משמעותו של השינוי בהקשר של מאמר זה הינו שאלמנט חדש ורב עוצמה נכנס לתוך שיקולי התכנון והוא מגרש המגורים הפרטי של חבר הקיבוץ.

כעת כבר לא מדובר בפעולות שהקיבוץ באמצעות מוסדותיו מבצע כאוות נפשו, אלא ישנם אזורים נרחבים בשטח המחנה שהקיבוץ לא רשאי לפעול בתוכו – הם לא שלו אלא של החברים.

בנוסף, תקציבי פיתוח ושיפור תשתיות אינם מצויים אלא אם נתכנן ונאתר אותם באופן מדוקדק, מבני הציבור חדלו במקרים רבים מלשמש בייעודם ההיסטורי ולא תמיד נמצאו להם פתרונות אלטרנטיביים וכן הלאה והלאה.

בנוסף על כל זאת, בד בבד עם השתנותה של השפה התכנונית חדל הקיבוץ להוות "מיקרוקוסמוס" והוא חשוף כיום להתערבותו היתרה של הרגולטור. מימד ההתמודדות עם קבלת האישורים, דבר שכלל לא היה פקטור בעבר, הפך להיות לעניין בעל חשיבות מרכזית בשל – מחד ההשפעה של הרגולטור על אופי התכנון אך מאידך התלות בו לצרכי קידום הפרויקט לגביו נדרשים האישורים.

התכנון

לתוך המורכבות הזו נכנס תכנון הקיבוץ ככלי עזר משמעותי ביותר ואשר אפשר וצריך להתייחס לגביו  בכמה מישורים:

המישור הראשון עוסק בעיצוב השימושים העיקריים בכל מרחב הקיבוץ ובחלוקה בתוכו.

למשל, אנו מתלבטים כיום בשאלה האם את הפעילויות המסחריות המפוזרות , ללא כל תכנון מוקדם, ברחבי קיבוץ גבעת חיים , עלינו לרכז ולהוציא לאזור "התעשייה" ולהקטין בכך את בעיות הצפיפות, הבטיחות ואיכות החיים הנלוות לכך.

ההתלבטות בעניין זה גוברת ככל שמתקדמת הקמת השכונות החדשות בגבעת חיים.

המישור השני הוא מישור השימוש המעודכן בתוך אזורים ציבוריים שייעודם כבר נקבע. למשל איזה תבנית ניצוק למבני הציבור המרכזיים – בית וינה וחדר אוכל, על מנת שיפעלו יותר ימים בשנה ויותר שעות ביממה.

המישור השלישי עוסק בזכותו של החבר למצות את זכויותיו לבנות בית על פי הקבוע בתקנון תוכנית המתאר (תב"ע). כאן יש להתלבט האם לנסות ולמנוע ממשפחה הבונה ביתה במיטב כספה וכדין (כלומר, ביקשה וקיבלה היתר  בנייה) מלבנות בית בגודל שהיא בוחרת (בכפוף לגדלים המכסימליים שקבועים בתב"ע).

המישור הרביעי עוסק בעיצובם מחדש של שטחים המתחדשים או משנים פניהם.

כיצד תתוכנן השכונה החדשה או כיצד יתוכנן כביש חדש. מה יהיה רוחב הכביש והאם להעביר כביש בתוך השכונה.

המישור החמישי עוסק בדיון אודות פרטי הגמר שכל פרויקט בנייה בוחר בהם, כלומר, מה יהיה גובה מנורת הרחוב ועיצובה או איזה סוג של ריצוף נבחר למדרכה.

אחרי שמיפינו את המישורים השונים אנחנו צריכים לאפיין אותם באמצעות משתנה נוסף והוא: האם הטיפול באותו תחום הוא בידנו בלבד או שאנו גם נדרשים לשיתוף פעולה וקבלת אישורים מהרגולטור כגון הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, משרדי ממשלה, מינהל מקרקעי ישראל וכו'.

כיצד מתבצעת חשיבה תכנונית

כאשר אנו ניצבים בפני אתגר תכנוני אנו מנסים להביא בחשבון במערכת השיקולים שלנו את מכלול האפשרויות והאילוצים שהובאו כאן על קצה המזלג.

לדוגמא, תכנון של כביש בשכונה חדשה מעלה שאלות הבאות:

–          האם להעביר כביש בשכונה ?

מכיוון שמוסדות התכנון דורשים תכנון חניות במגרשי המגורים או בגבול הדרך עמם, חובה לתכנן כביש שיבטיח גישה לחניות. הנושא כלל לא לויכוח מבחינתם.

–          באיזה רוחב יתוכנן הכביש ?

כאן לעמדת הלקוח (גבעת חיים) עמדה קצת יותר בעלת משקל- הכביש יתוכנן ברוחב קטן- בינוני, ויכלול מרכיבי האטת תנועה.

–          באיזה אבנים תיסלל המדרכה המלווה את הכביש וכיצד תעוצב תאורת הרחוב ?

כאן ההחלטות כולן בידנו.

לאן פנינו

גבעת חיים נמצאת בתנופת תכנון ובנייה. במהלך החודשים הקרובים אנו נפתח בביצועו של השלב הבא בפרויקט שידרוג התשתיות; ההרשמה לשכונה הבאה החלה ובנייתה מתוכננת להתחיל לקראת סוף שנת 2011, תכנון מרכז השירותים האזורי על סדר היום ומתקדם מאוד וודאי יש דברים נוספים.

מהלכינו בגבעת חיים מתאפיינים בחיפוש כמעט אין סופי ואיתור של נקודות השיווי משקל שבין קידומם של פרויקטים לבין שמירת הצביון המיוחד של גבעת חיים איחוד.

לתוך משוואה זו נכנסת העבודה שכבר נעשתה ביחס לשימור מבנים ומתחמים.

כחלק מתהליך הפקת הלקחים המתמיד שלנו הכולל גם חשיבה בעקבות המפגש הציבורי שנעשה בנושא התכנון עם אדריכל יובל יסקי, החלטנו להעמיק מאוד את טיפולנו בסוגיית פרטי הגמר ושיתוף הציבור המעוניין בדיונים.

איתרנו ובחרנו אדריכל ישוב שיצטרף לצוות התכנון כגורם המסייע ומאזן את החשיבה התכנונית, ופתחנו בשיתוף הציבור הכללי בתכנון מרכז השירותים האזורי בשלב עוד יותר מוקדם מהמקובל אצלנו.

אנו קשובים כמיטב יכולתנו לרחשי הציבור ודעותיו ומנסים לבוא לקראתו ככל שזה ניתן במגבלות ובאילוצים הרגולטורים הקיימים וכמובן תוך שאנו זוכרים כולנו כל העת שישנן דעות שונות בנושאים מורכבים אלו.

צפריר בן אור

מרכז צוות תכנון, גבעת חיים איחוד