או מהי ההזדמנות ש-2015 מביאה לי?

האם אני מחמיצה את ההזדמנות שמזמינה אותי לזוז?
בספר האגדה מסופר על דוד המלך, כשהוא שוכב וישן במערה, מעבר להרי החושך. והמערה מלאה זהב ואבנים יקרות, והוא שוכב על מיטת שן מכוסה בבדים מכל הצבעים האפשריים ולידו שולחן ועליו צפחת מים.
פעם באלף שנים מתרומם המלך דוד למשך חמש דקות ומושיט את ידיו. אם יימצא שם מישהו, שישפוך את המים מהצפחת על ידיו – הוא יתעורר, יחזור לעולם ויביא את הגאולה.
אלפי שנים עברו ואיש לא בא. וכל פעם בשנה ה-1000 מחדש, כשעוברות חמש הדקות – המלך דוד נאנח וחוזר לשכב ולישון על מיטתו.
שני אברכים, בעיירה קטנה בפולין, שמעו את האגדה, עשו חישובים על חישובים וגילו שהשנה הזאת – היא שנת האלף.
הם הסתכלו זה על זה והחליטו לצאת לדרך ולהגיע למערה, מעבר להרי החושך.
בדרכם עברו הרפתקאות שונות ומשונות, בחלקן מסוכנות למדי, אבל בעקשנות המשיכו במשימתם.
לא עבר זמן רב והם הגיעו למערה. כשנכנסו – האור החזק עטף אותם והם הסתנוורו מרוב היופי, הברק, והנצנוץ שזהר מכל הזהב, האבנים הטובות והבדים הצבעוניים, המובחרים.
עיניהם לא שבעו מלראות את כל נפלאות האלה, ובינתיים, הגיעה השעה… דוד התרומם… – הושיט את ידיו… – עברו חמש הדקות… – והאברכים – עיניהם נעוצות ביופי המסנוור. דוד נאנח, שכב על מיטתו ונרדם. ואז התעוררו האברכים והבינו….
"ובאותו רגע באה רוח סערה אחזה בשני האברכים, טלטלה אותם טלטלה גדולה, וכשחזרו לעשתונותיהם – ראו שהם נמצאים ליד ביתם בעיירה" .
– מה הפריע לאברכים להתעורר בזמן?
– איזו הזדמנות הם החמיצו?
למה החמיצו אותה?
האם אני מחמיצה את ההזדמנות שלי?
מהי האפשרות שלי לא להחמיץ אותה?
עד כמה שידוע לי – הזדמנות מופיעה לבן אדם רק כשיש לו פוטנציאל לממש אותה. אבל אנחנו חושבים בדרך כלל, שיש לנו זמן להחלטות שלנו. האמת היא, שהזמן הוא זה שמחליט בשבילנו, אם נפיק מההזדמנות מה שהיא מציעה לנו או נחמיץ אותה.
דבר נוסף:
אדם צריך להיות מתאים לקבל את ההזדמנות ללמוד במסגרות של ידע גבוה יותר ושל עבודה פנימית אמיתית. אם איננו מוכן עדיין לעבור לתודעה אוניברסאלית, הוא תמיד ימצא תירוצים למה הוא לא יכול עכשיו. אבל, בעצם, זאת המערכת השמימית שעוזרת לו לא להגיע, כי הוא עוד לא מוכן.
ועוד דבר אחרון:
אם אני מחמיצה הזדמנות שניתנת לי עכשיו – יתכן והיא תגיע שוב בעוד חמש שנים…
בעוד עשר שנים… אולי לא תגיע בכלל… ואולי תגיע כשהבן אדם יהיה באמת מוכן.
לסיום שתי ציטטות מעניינות"
"בלב לבו של הקושי – שוכנת ההזדמנות" (איינשטיין)
"פסימיסט רואה בכל הזדמנות – קושי
אופטימיסט רואה בכל קושי הזדמנות" (צ'רצ'יל)