אחר הצהריים אחד גילינו לתדהמתנו ששני הורים לא יכולים להתפצל עם רכב אחד לשתי מטלות עם שני יעדים שונים…

אז החלטנו לקחת רכב מהקיבוץ.
שלב א' – נכנסתי לסדרן הרכב במחשב, ודי במהירות הצלחתי לסדר לנו רכב לאחה"צ. שלב א' הוגדר כהצלחה.
שלב ב' – אני ויותם, צעדנו למזכירות כדי לקחת עם הקר-לוג (שהוזמן מבעוד מועד) את המפתחות לרכב. נכנסנו לסדרן אבל נתקלנו בבעיה – כתוב שיש לקחת את המפתחות מהארון… מחפשים ומחפשים ואין ארון! למזלנו ראינו את שלמה כהן במזכירות, והוא הסביר לנו שיש ללחוץ על עוד כפתור. להפתעתנו תא המתכת לפנינו נפתח באורח פלא (כמו במערה של עלי באבא). "אבל היזהרו" התריע שלמה "אתם חייבים לשלוף במהירות את המפתחות, כי אחרת תיצבט לכם היד!". את השלב הזה גם כן צלחנו ללא נפגעים בגוף ובנפש.
שלב ג' – מבושמים מהניצחון החלקי צעדנו במהירות אל עבר החניה. את הרכב מצאנו בחניה, נקי ומצוחצח (תודה ליוסי חי!).
שלב ד' – אני מעבירה את הקר-לוג, מכניסה את המפתח להתנעה ולא קורה כלום… בפעם השלישית הבנתי שכנראה אני צריכה סיסמא. מצאתי את המקום לסיסמא, אבל מי ידע מה הסיסמא? לפתע ראיתי את פנינה בליך צועדת בצעד נמרץ עם התאומים בעגלול. "רגע, רגע, פנינה עזרי לנו – איך מתניעים את הרכב של הקיבוץ?"
"אני?" עונה פנינה "בחיים לא לקחתי רכב מהקיבוץ!"
טלפון לענת אופיר, והתעלומה נפתרת. הסיסמא על המפתח פותחת את הרכב. הללויה (מן הסתם יכולתי לגלות את זה לבד. מה שהלחץ עושה לאנשים…). התנענו את הרכב ויצאנו לדגני, אל העיר הגדולה חדרה.
שלב ה' – האוטו נוסע נפלא ואנחנו בעננים…
שלב ו' – האם צריך למלא דלק? טוב, יש עוד דלק, נקווה שיוסי לא יכעס עלינו…
שלב ז' – יוצאים מדגני. באיזה רכב נסענו? מזל שכמו בסרטים אפשר למצוא את הרכב עם השלט…
שלב ח' – בעת החזרת המפתחות יותם מבהיל אותי כשאני פותחת את ה"ארון" ואני צועקת באימה… חשבתי שחלק מידי תישאר לעד בארון המפתחות.
זהו.
המשימה הושלמה בהצלחה, ולכל המשתתפים שלום.