התערוכה המוצגת בימים אלו בגלריה, היא של האמן ז'אק ז'אנו.

היא הובאה אל הגלריה מהגלריה שברמות מנשה, ונאצרה ע"י מירי ורנר. ז'אק ז'אנו הוא אמן ותיק ומוכר בעולם האמנות הישראלי. הוא חי ויוצר בכליל.

"אני אספתי זבל ותמיד עסקתי סביב מה שאני מוצא ויכול לנצל. אני אוהב להשתמש בחומרים, בבלאי, גם זבל שכבר היה לו שימוש, או ספרים שכבר אנשים קראו וזרקו, אני נותן להם הזדמנות, בתוך הפסל".[1]

המיחזור של חומר והשימוש בו בפיסול מעניק לו קיום מחודש ומביא אל הפסל את הזמן שנצרב בחומר. החיבורים הפיסולים בין ברזל, זכוכית, ספר, ואור יוצר פסלים בעלי צביון רוחני/דתי. דגמי מבנים של קברים ובתי כנסת עשויים ברזל חלוד/זכוכית יוצרים מפגש רגיש בין ניגודים חומריים: אטום ושקוף, חזק ושביר. המבנים מהדהדים אל מחוזות ילדותו של ז'אנו במרוקו. כלי תנועה כאופניים או אוניה הנושאים את המילים (הספרים), אותיות עשויות ברזל ומרחפות בחלל הגלריה ומטילות את צלליהן על הקיר. האותיות/מילים מתחברות למסורת חז"לית וקבלית של בריאת העולם. שני מגדלי בבל או שמא עמוד שדרה תלויים באוויר עשויים מספרים שנוסרו ונכלאו בתוך מכלאת מברזל כמכלאת מילים.

"יצירתו של ז'אנו שואבת אפוא מעולם המסורת, ובאובייקטים שלו מיטשטש לא פעם הגבול שבין אובייקט אסתטי לחפץ מאגי"[2], כותב עליו דוד שפרבר במאמרו "אמן שלא נכנע להבניות".

וז'אנו מוסיף: "הסטודיו שלי הוא כמו בית כנסת. שם אני מתפלל לאלוהים שיעזור לי למצוא את האמת שלי, כדי שאוכל להיות אחד עם מה שאני עושה"[3]. המשפט הזה מאיר את החיבור בין הדתי והחילוני- הומניסטי אצל ז'אנו. האלמנטים מעולם הדת והמסורת מתקיימים בטבעיות בתוך הגדרת וחיפוש זהות, מקום ומשמעות. אלו מרכיבים את יצירתו הייחודית של ז'אק ז'אנו שעסק במקורותיו במזרח עוד הרבה לפני שאלו נעשו לנושא מרכזי באמנות הישראלית העכשווית.

יש לכם זמן לראות את התערוכה עד ל1.11 (כולל). מהרו לראות.

[1] ז'אק ז'אנו מספר על עצמו, Art in process – יצירה בזמן אמת, אמנים ישראלים על אמנות ועל עצמם.

[2] דוד שפרבר, "אמן של ניכנע להבניות", מתוך: מארב, ספטמבר 2009

[3] שם