יהודית אשד, 24.5.1946 – 11.07.2014, י"ד בתמוז תשע"ד. יהא זכרה ברוך.

אימא שלי יקרה ואהובה, אהובה כל כך.
אישה מדהימה שכמוך.
הלכת לך ממני לאט לאט, כל פעם קצת.
לפני עשר שנים הפסקת ברגע נורא אחד לצחוק מכל הלב, את הצחוק המתגלגל שאהבתי כל-כך.
לפני שש שנים הפסקת לעבוד
לפני שלוש – הפסקת לדבר בשתף.
לפני שבוע – לאכול.
ולפני יומיים – הפסקת לנשום.
והיה שקט גדול. וקורע לב.
בשנותייך האחרונות, שהיו לא פשוטות בלשון המעטה, נאסף סביבך צבא חברות שלא נראה כמותו. רופאים ואחיות עמדו המומים מול המסירות האין סופית של החברות שלך, שלא עזבו לרגע, ואפשרו לך לנוח ולקבל את כל מה שאת צריכה.
שהתרוצצו בעשרות לילות שחורים, בשביל לדאוג שתקבלי את הטיפול הטוב ביותר.
שאפשרו לי לנהל חיים נורמאליים לצד הייסורים הקשים שעברת.
אני רוצה להודות לכן מעומק ליבי על כל שעשיתן עבור אימא ועבורי.
וכמובן לכל צוות הבריאות המדהים של הקיבוץ הזה.
אני פשוט, באמת לא יודע, מה הייתי עושה בלעדיכן.

אימא, סוף סוף את זוכה לנוח באמת, כמו שאת כל כך אוהבת…
אז נוחי לך בשלום בין היקרים כל כך לליבך, ותמסרי ד"ש לכולם.
אוהב אותך אימא, מחבק ומשחרר.
יגל אשד

יהודית יקרה,
תקופה כל כך ארוכה הייתה לך נוכחות כל כך דקה בינינו, ואני מנסה להבין איפה את ומה קורה איתך וכשאני מחפשת אותך, צפות אצלי באלבום הזיכרון תמונות שמחות, חיות, חכמות, ומצחיקות.
הכל התחיל אחרי גבי. למדנו בחיפה, את עסוקה ברזי אפלטון ושאלות סוקרטיות, אני טובעת בשאלות גאודזיה ושתינו עומדות נפעמות מול "קורות טום ג'ונס" על שני כרכיו, שיעל הביאה מהספרייה וצריכה להספיק לקרוא, ואת מאדה כרובית עטופה היטב היטב בפרוסות של גבינה צהובה, שכדאי לי, שעוד מעט תהיה מוכנה. ויש לך מאז מתכון מצוין לפטריות בחמאה ומתכון מצוין לפטה כבד ומבחר עצום של סיני וחלילה וחס שיידבק ריח מלפפון על הדף או ירחף באויר ניחוח דג. אך קינוחים את לא ממש אוהבת. את אוהבת לשתות מיץ גזר, קפה פושר עם המון סוכר ובלי חלב ועם רום וג'ין, ואת תופסת ראש. אבל כבש בתנור אוכלים במונקה ואחר כך קפיצה לשוק הפשפשים לכמה ג'לביות ולעשן בחלון פתוח.
לעשן את הכי אוהבת. דווקא ניסית להיגמל. קוסם אחד נגע לך במצח, קוסם אחר נתן לך תפריט שממנו חלית וחזרת לקטר. והכי טוב בחמש בבוקר עם סיאנס וקפה. ואחר כך ספורט.
ספורט הוא תחום שמאד העסיק אותך, כבר שנים אנחנו מתכננות את משחקי הטניס שלנו שאוטוטו יתחילו מחר.
ובכלל, אם לדחות למחר עדיף למחרתיים. אבל שחיה בים לא דוחים. לים כמהים ונוסעים עד אילת ולנואיבה ודהב, עם ביקיני פסים קטן עם תפר גוף במרכז וצפים על הגב ברפיון גמור וללא תנועה. וזה חשוב נורא כי יגל אומר שהבית מסריח מבריחת סידן.
היום אני שואלת היכן את, תקופה כל כך ארוכה הייתה לך נוכחות כל כך דקה בינינו, וכאילו התעופפת ונעלמת. אולי עשית את קפיצת הדרך, אל שם, ותשקיפי אלינו בסקרנות מה יקרה. אולי ביקום מקביל אצטרף אליך לכוס תה עם ג'ינג'ר חתוך לקוביות קטנות טבול ברום, תספרי לי על תורת הקוונטים ותסבירי לי מה מצאת במרגרט אטווד.
שלך ג'ינג'
זהבה צ'רבנקה

יהודית אשד