נדמה כי למאיה הרמן, בת 28, בתם של עליזה ורענן אין רגע דל… היא גרה בתל אביב בצפון הישן עם חברה, עידו (לא קיבוצניק…) ועובדת במשרה מלאה.

סיימת תואר ראשון, מה למדת?

למדתי לימודי נשים ומגדר. אלה לימודים רב תחומיים. אי אפשר ללמוד על נושא כה מורכב רק מפן כלכלי או היסטורי. חייבים להתייחס למגוון תחומים הסובבים את התחום: פוליטיקה, היסטוריה, כלכלה, אנתרופולוגיה וכו'. אני בחרתי ללמוד מסלול בדגש חברתי (פחות תרבותי), ולמדתי בעיקר סוציולוגיה, פילוסופיה ומשפטים. הלימודים היו מאתגרים ומספקים בצורה מדהימה. למדתי המון וקיבלתי הרבה כלים כדי לקרוא סיטואציות חברתיות – מיחסים בין מדינות ועד סיטואציות ברמת המיקרו של ילדים בגן, והכל תחת משקפי המגדר ופמיניזם. זה חידד את החוש הביקורתי שלי (שגם ככה היה מפותח…) ואפשר לי לפתח ביקורת על המציאות החברתית בין גברים ונשים (לא משנה אם זה בחברה שלנו, בחברת פליטים או בחברה הפלסטינאית). בנוסף ללימודים עצמם, הכרתי אנשים שהם עכשיו בין חברי הקרובים ביותר.

איך הגעת ללימודים האלה?

הייתי שליחה מטעם השומר הצעיר בניו יורק (זוכרים את המדור ב"בתוכנו": Maya and the city?) והתלבטתי מה ללמוד. בתנועה התעסקנו בנושא של מגדר ופמיניזם, על הפערים בין נשים וגברים. ברגע שהתחלתי לחשוב בכיוון היה לי קשה לעצור… הייתה לי תחושה של שליחות חברתית ושינוי שבאו מעמדה של חינוך. במהלך התואר התנדבתי במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. הנחיתי סדנאות לחטיבות ותיכונים בנושאי מגדר ומיניות מתוך תפיסה חינוכית שחינוך בנושא ימנע אלימות מינית בעתיד. הסדנאות אפשרו לי לראות מה קורה בשטח, מה נוער חושב על מיניות ו"הבדלים בין המינים" ונחשפתי גם לקשיים במציאות היומיומית של נערות ונערים, מה שלא תמיד כולם רוצים לראות…

אפשר להגדיר פמיניזם בכמה שורות?

פמיניזם בגדול זה הרצון לשנות את יחסי הכוחות בין נשים וגברים ולהפוך אותם ליותר שוויוניים. יש הרבה סוגים של פמיניזם אבל העיקר הוא להיות ערים לכך שישנם יחסי כוחות לא שווים, ולרצות לשנות ולהשוות. פמיניזם מתחיל מחינוך, מהתנהגות יומיומית ועד לטיפול ממשלתי בוועדות בכנסת, סקרים, לובי או דו"ח מבקר המדינה.

ועכשיו את עובדת במשרה מלאה…

אפשר לומר משרה מלאה, סביב השעון. אני מנהלת את "בית הנוער קדימה בת ים", הפועל מטעם "עמותת לשובע". זהו בית לילדים ונוער בסיכון המופנים אלינו דרך הרווחה עירונית מהצהריים המוקדמים ועד לפנות ערב. המקום מתפקד כבית חם- כל יום פעילות כולל שתי ארוחות, הכנת שיעורי בית, פעילויות קבוצתיות וחוגי העשרה. בית הנוער בעיקר משמש כמסגרת חברתית, תומכת וחמה לחיי היום יום שלהם, שלחלקם הם לא פשוטים. יש במקום 55 ילדים ושישה מדריכים צעירים בשנת שירות. זו משרה השואבת אותך. היא מורכבת מהרבה תחומים – תקציבית (גיוס תרומות וניהול התקציב הזעום שיש לנו), לעבוד עם מדריכים ולהנחות אותם, להפעיל את משק הבית של המקום, להתעסק בנושאי רווחה, בקשר עם הרשויות וכמובן עם המשפחות.

איך הגעת לזה?

האמת שרציתי אחרי התואר לעבוד במשרה חלקית וניגשתי לראיון לעבודה לניהול בית נוער לילדי פליטים בדרום תל-אביב, כי רציתי לעבוד בתחום חברתי-חינוכי, אבל העמותה ביקשה ממני להיות מנהלת בית הנוער במשרה מלאה בקדימה בת ים ואמרתי כן. אני באה משנים של עבודה בחינוך, הייתי מורה חיילת, הדרכתי טיולים, מורה באולפן למבוגרים (לימדתי על פמיניזם ומגדר בישראל) וגם רציתי להגיע לעמדה ניהולית. זה התאים לי ואני שמחה שלקחתי את העבודה הזו. זו עבודה מספקת ומעניינת ומלאה בתוכן, אבל מאד אינטנסיבית.

את מצליחה לעשות עוד משהו חוץ מזה?

בעיקר בסופי שבוע- נחה, מבלה עם חברים, הולכת לים, מנסה לסדר את הבית, לבשל ולהגיע לשיעור יוגה (מה שלא קורה אף פעם).

יש לך קשר לקיבוץ?

מבחינה פיזית אני מגיעה לבקר את המשפחה, ושומעת עדכונים מהם על מה שקורה, אבל מבחינה מנטלית אני חושבת הרבה על הקיבוץ, ועל כל השינויים שקורים. יש לי חברות טובות מאד מהקיבוץ אבל אני נפגשת איתן במרחבים אחרים לאו דווקא בקיבוץ.

ולסיום… ספרי לנו על הפרס שקבלת

בתואר הראשון כתבתי עבודה סמינריונית על ארגון שנקרא "ב.ל.ה דואגת" – ארגון מתנדבים שהוקם בשנות ה-90 למלחמה במחלת האיידס בקהילה הגאה. מאחר והמאבק באיידס היה פחות אינטנסיבי בישראל מבקהילה הגאה בארה"ב לדוגמה, אז לא הייתה הרבה היסטוריה כתובה בנושא. ראיינתי כל הקיץ האחרון אנשים שהיו קשורים לארגון ויצרתי בעצם עבודת היסטוריוגרפית על הארגון, הקמתו, פעילותו והתפתחותו המבוססת על היסטוריה שבעל-פה. המרצה שלי מהחוג להיסטוריה המליצה להגיש את העבודה לתחרות עבודות של פורום הבנ"ה (פורום של ארגונים גאים אשר נאבקים בלהט"בופוביה). לשמחתי זכיתי במקום השני. זה הישג אדיר מבחינתי כי בדרך כלל עבודות של תואר ראשון לא זוכות ליחס מיוחד או פרסים, אלא רק מתואר שני ומעלה. היה יום עיון בנושא, בו כל מקבלי הפרסים הרצו בנושא, והיה מאד מספק. ראיתי כמה אנשים התענינו במחקר, וכמה הוא רלוונטי למאבקים חברתיים שקורים גם בימינו.

בהצלחה!

עופרי דה-בורס, תמר זעירא, ליאור באוור, מאיה הרמן