בפגישה נכחו: (לפי סדר ישיבה) אדם הישראלי, מיר'לה זיו, אדם אמיתי, מרים ארזי, יעל פרימק (חילי), אמיל זיידמן, היידי עפרון, אביגייל קולייר, תמר שמיר

 להלן מספר נושאים שנדונו והדעות השונות שהוצגו, לפעמים עם ציטטות מפי הדוברים.

מה בעלון ?

תמהיל הכתבות והמדורים בעלון חשוב, מאחר שגם בקרב הציבור יש מגוון רחב – צעירים, מבוגרים, פנסיונרים צעירים ופחות צעירים, משפחות, בודדים וכו'. יש אנשים שקוראים כתבה אחת בלבד (דיינו) ויש כאלה שקוראים את העלון מקצה לקצה. הנה כמה מהדברים שעלו.

חשיפה אישית "אני אוהבת לקרוא על אנשים בקיבוץ, ומה הם עושים, במיוחד את הכתבות האישיות של אדם הישראלי" (מרים ארזי) . נאמר באופן כללי שתפקיד העלון הוא בין השאר גם לחשוף את הקוראים לאנשים בקהילה שמאד התרחבה.

עלון או עיתון – עלתה השאלה בדבר קיום העלון במתכונתו הנוכחית פחות או יותר או הפיכתו לעיתון במתכונת דיווחית ועדכנית יותר. "חסר לי דיווח אינפורמטיבי שוטף בגובה העיניים מהנהלת הקיבוץ על מה קורה בקיבוץ בתחומים שונים". (א. אמיתי) "בתור מישהי שלא נמצאת בקיבוץ במשך היום ולא מתעדכנת בשבילים, אני מתרשמת מהעלון לגבי הנושאים שעל סדר היום… " (ת. שמיר) "אני מסתובבת הרבה ושומעת אבל לפעמים יש לי הרגשה שאני שומעת רק צד אחד וחשוב לי לשמוע את הצד השני גם." (אביגיל) "אני מתעדכנת דרך העלון האינטרנטי ואני הייתי רוצה לקבל מייל כל פעם שיוצאת כתבה אינטרנטית" (יעל פרימק). כמעט כל הנוכחים העלו את הצורך להכניס יותר ידיעות ומידע אקטואלי בעלון, מעין דיווחים מההנהלה והמועצה, ויידוע החברים בנושאים שעומדים על פרק היום, באופן עובדתי.עוד נאמר שבעלי התפקידים צריכים יותר להקפיד לדווח לציבור, ולא רק בראיונות. אפילו משהו כמו: "60 שניות על…".

צויין נושא הבעת דעות בעלון. אם מדובר בנושא רגיש אז קשה לפעמים לאנשים להביע את דעתם בעלון וגם בשיח הציבורי היותר רחב. העלון הוא מראה של מי שמוכן לכתוב בו ולחשוף את דעותיו. אנחנו לא יכולים להכריח אנשים לכתוב.

להגיב או לא להגיב זו השאלה…

נושא התגובות הוא רגיש ועלה כבר לא פעם במשך השנה האחרונה. "העלון המודפס הוא לדעתי רק קצה הקרחון" אומרת אביגיל. לעומתו, העלון האינטרנטי הוא דינמי ויש אפשרות להגיב. תמר שמיר: "לדעתי יש בעיה עם תרבות הוויכוח. יש לפעמים הרגשה של חוסר פרספקטיבה והכל נורא הרה גורל ואמוציונלי. חוסר הכבוד מודגש לעיתים ביחס למי שלא חושב כמוך."

התגובות בעלון האינטרנטי מאושרות על ידי העורכים (ולכן אין הן עולות מידית). העורכים פועלים לפי כללים שגובשו על ידם:

א.   לא להעלות דברים אנונימיים

ב.    לא לקבל הערות פוגעניות באדם או אמירות כלליות פוגעניות.

ג.    לפרסם רק תגובות ענייניות לנושא הכתבה ולא העלאת נושאים שאינה קשורה.

אם יש בעיה בתגובה מסוימת, העורכים יוצרים קשר עם כותב התגובה על מנת לראות אם ניתן לנסח את אותם הדברים, רק באופן פחות פוגעני. עם זאת פגיעה והיפגעות הן עניין סובייקטיבי ולא תמיד העורכים יכולים לדעת מה פוגע באדם מסוים. מיר'לה: "אני לא אוהבת את צורת התקשורת הזו, (האינטרנטית ובמייל). אני לא אוהבת לא לראות את מי שאני מדברת אליו, והכי גרוע שאנשים לא חושבים פעמיים לפני שהם מפרסמים משהו". היידי: "אני יותר ויותר מסכימה עם הגישה הזו. האימייל מקצין את התגובות והכי גרוע שהאדם בקצה השני לפעמים מעניק לדברים שכתבת נימה שבכלל לא התכוונת אליה. לא בטוח בכלל שדיון אמיתי יכול להיעשות במדיה הדיגיטלית כמו שהיא היום". אמיל: " אני מסכים שהדיון הכתוב במיילים או בתגובות גורם להקצנה ועדיף לקיימו באופן אחר, אבל לשם כך צריך ליצור הזדמנויות לשיח ציבורי של פנים מול פנים, וזה יותר ויותר קשה, ולעיתים אפילו בלתי אפשרי. לכן הדיון תמיד יהיה משולב – פנים אל פנים וגם כתוב. אבל בהחלט יש ליצור יותר הזדמנויות לשיח פתוח ופנים אל פנים."

הועלה הצורך להרבות בפורמים שהם לא תמיד קונקרטיים, שלא תמיד צריך לצאת עם החלטה. ראה דוגמת נושא ההנצחה שמוטי מוביל לאחרונה. הועלתה הצעה לערוך בחד"א מפגש גדול בנושא מסוים. מעין מעגלי שיח אבל עם הנחיה מקצועית. ערב כזה צריך להיות מאד מתוכנן ומאורגן. מירל'ה: אני מציעה ללכת על הסלוגן: "גבעת חיים מדברת…"

דעות או לא להיות…

אמיל: "העלון משקף את מי שכותב אליו ואנחנו בתור עורכים מנסים להביא את מגוון הדעות". אדם אמיתי: "יש לי הרגשה לפעמים שאמיל כותב הרבה ומשליט את הדעה שלו". היידי: "לאמיל יש את "קצרים" שזה הטור שלו. בשאר הכתבות, כמו ראיונות עם חברים או בעלי תפקיד, הם תמיד מקבלים את הראיון לעבור עליו לפני שהוא מתפרסם. אמיל "מושך אש" לחיוב או לשלילה, אבל אנחנו משתדלים לאזן. בנושא המרפאה האזורית, דרך אגב, השתדלתי מאד שיהיה איזון לדעות השונות, ואמיל גם לא היה זה שאישר את התגובות בעלון האינטרנטי אלא אני." נאמר גם שיש אנשים אחרים שמרגישים שאמיל מביע את הקול שלא תמיד נשמע, אנשים שמפחדים לכתוב "פן יבולע להם".

אקטואליות

אדם הישראלי העלה את השאלה מדוע העלון האינטרנטי והתגובות בנושא המרפאה האזורית היה זכור יותר מאלה שאחריו או לפניו? ברור שבגלל שהנושא טעון, אבל יותר מכך – העלון הצליח לעלות על הגל של השיח הציבורי. אדם הישראלי: "אני לא חושב שנצליח ליצור שיח ציבורי כזה בזמן הקרוב (הערת ביניים: וכנראה שטוב שכך…) אבל אם רוצים עליית מדרגה בעלון צריך לחשוב על הנושאים שמעסיקים את הקיבוץ ולתת לו בולטות." העלון בנושא היציאה לפנסיה הוא דוגמא טובה לכך. הדיון בעלון והערב שהיה ביוזמת העלון העלה והציף למודעות הציבורית והניהולית את הנושא של הפנסיונרים ומשם המשיך להתפתח דיון מסודר יותר ובהחלט פורה כפי שנראה בשטח.

נכתב בקרח?

לפעמים יש הרגשה שאין המשכיות. שנכתבים בעלון דברים, מרואיינים אנשים, מובעות דעות אבל בעצם צריך שתהיה להם המשכיות – ניתוח של תהליכים, מה היה, מה קורה ולאן פנינו מועדות? והשאלה היא האם זה תפקידו של העלון? או שמא זהו בדיוק המקום שבו אחרי שהדברים עולים לסדר היום, מוסדות הקיבוץ וכלל החברים, ממשיכים את הדיון והעשייה, אם יש צורך.

לסיכום הועלה הרעיון לעשות סקר שממנו ניתן יהיה להקיש על צרכים, רצונות והרגלים שלא תמיד חברי המערכת מודעים להם.

אנחנו מזמינים את החברים להעיר ולהאיר נושאים, מחשבות בנושאים הקיבוציים, ולהציע כתבות, מדורים ופינות חדשות. כותבים חדשים שרוצים להשפיע מוזמנים להצטרף למערכת העלון והכותבים.

תם ולא נשלם…

חתמנו את הדיון בכוס קפה טובה של עזרי וסנדביצ'ים מעולים של אלה, מקווים שזאת רק תחילתו של הדיון…