בשבוע שעבר התקיימה שיחת חברים שנייה בנושא הנצחה אישית במרחב הציבורי. עשרים חברות וחברים השתתפו בה, כמחצית מהם היו גם בשיחה הראשונה. גם הפעם התרחשה השיחה ברוח חברית, תוך הקשבה הדדית, רגישות, ופתיחות לשמוע דעות מגוונות, גם אם הן לא עלו בקנה אחד עם דעת מי מן הנוכחים.

במוקד השיחה עמדו הפעם שאלות מעשיות העולות מנושא זה: האם ישנה דרך לקבוע נהלים בתחום רגיש כזה? האם הנצחה אישית במרחב הציבורי היא משאב מוגבל (מבחינת מקום, אמצעים, וכו') – ועל כן יש לחלקו בזהירות ותוך הקפדה על שוויון מלא, בדיוק כפי שנעשה בסוגיות כמו שיוך דירות ונכסים וכד'; כיצד לא ליצור פער בין כאלה "שיש להם" (אמצעים כספיים / יכולות ארגוניות / יצירתיות / נחישות – או כל משאב נחוץ אחר) לבין אלה "שאין להם"; כיצד לאפשר ביטוי אישי – נחוץ ומובן מתוקף הנושא –  מחד גיסא, ולשמור על ערכים חשובים מאוד לציבוריות המקומית כמו אסתטיות, צניעות, מרחב ציבורי נגיש לכל ומטופח – מאידך גיסא.

כיוון שהדיון עסק בהשלכות מעשיות של הנושא היו הפעם דבריהם של חלק גדול מן הדוברים זהירים יותר. עלו חששות שמא אם נתחיל בהנצחה אישית נתקשה מאוד לשמור על נורמות מוסכמות לאורך זמן בנושא רגיש וטעון כזה. עלתה תהיה האם ניתן בכלל להגיע לניסוח הסכמות ציבוריות (תקנון? נהלים?) בנושא. כמו כן צוין כי על אף "תבונת הקהילה", שדאגה לאורך השנים להמעיט ככל האפשר מהנצחה אישית במרחב הציבורי, הרי בפועל כבר קיימות הנצחות שכאלה, ואין לנו ברירה כקהילה אלא להתייחס לסוגיה.

בדבריהם של חלק מן הדוברים סומנו כבר קווים ראשונים לכללים אפשריים: שמירה על סגנון הנצחה ההולם את רוח המקום: השתלבות בנוף, צניעות, סגנון "כפרי", וכו'; הנצחה שיש בה תרומה זו או אחרת לכלל, למרחב הציבורי; אישור מסודר וברור של מוסדות הקיבוץ: ועדת תכנון ועוד. הודגשה מפי כמה דוברים חשיבות הקמתה של ועדה ציבורית שתהיה כתובת ותלווה מהלכים כאלה.

עם כל הרגישות שבנושא נראה כי עלינו להמשיך ולהתקדם בו. בשיחה הבאה שתתקיים בהקדם יובא דף ובו ניסיון לנסח – על סמך הנקודות והתובנות שעלו בשתי השיחות האחרונות – קווי מיתאר לנהלים. זו תהיה דרך טובה לבחון בצוותא עד כמה ניתן להתקדם להסכמות ציבוריות בנושא.

כמי שלקח על עצמו להוביל את השיח הציבורי הרגיש הזה אני סבור שנכון להמשיך במהלך, ואני מאמין כי יש ביכולתנו להגיע להסכמות בצורה חברית, שקופה ורגישה. נצטרך לשאול את עצמנו בתום פגישתנו הבאה מהי הדרך הקהילתית הנכונה לתת תוקף להסכמות אלה, על מנת שיהפכו לכללים המנחים את דרכנו להבא.

אני מזמין את הציבור להביע את דעתו בכל אמצעי התקשורת העומדים לרשותנו, ובמיוחד – לבוא להמשך השיח פנים אל פנים.