1. חנות מחברות וכלי כתיבה של תפוחי. הייתי עוזרת למיין את תמונות ה"פרסים" הנוצצות.
2. רפד, סבא של בן כיתתי בשם יום טוב, שמילא מזרונים ב"עשב-ים" שהגיע בחבילות שזורות, אותן היה מפרק עם מכשיר מיוחד בדומה למקצצת ירק, ובכך עזרתי לו לפעמים.
3. בצריף השלישי היו לי שתי חברות. האחת, רבקה, בת כפר חוגלה. היות ולא היה בית-ספר בכפר או בסביבתו, היא נשלחה לכיתה א' הראשונה של בית הספר לילדי עובדים (ארלוזורוב) שנפתח אז. לאחר הלימודים הייתה אצל מכירים שגרו בצריף זה והייתה להם חנות לסידקית. עדיין אנו בקשר, עד היום. לימים התחלפו דיירי הצריף, ובשנת 1940 הגיעה לשם משפחה מניצולי האניה "פטריה" שטבעה במימי חיפה. הם באו בחוסר כל, ואני אימצתי מיד את בתם יהודית שהייתה צעירה ממני בשנתיים. יהודית הייתה תלמידתי הראשונה לעברית, ומהר השתלבה בכיתתה. בדיעבד אני מבינה שהם היו קונים מי גבינה כי לא היה להם כסף לגבינה.
4. בצריף הרביעי היה חייט, שהיה בין מייסדי שכונת נווה-חיים בחדרה. אהבתי לראותו מגהץ במגהץ פחמים. הוא היה מנפנף (כמו במנגל) ואחר מגהץ על בד לח, והכל התמלא באדים. לימים בנו עזריאל, נפל במלחמת השחרור.
5. הצריף הבא של פחח בשם קליין, שהיה מרקע פח עם פטיש גדול ומעצב ממנו כלים כמו קומקומים ומשפכים.
6. האחרון בשורה היה הסנדלר, שהכין נעליים וסנדלים במו ידיו.
7. הגג שנראה מאחור הוא של "בעל-הבית". כל הצריפים הנ"ל היו שייכים למשפחת קנטרג'י (קנטר) והושכרו לבעלי המלאכה. כיום יש בחדרה רחוב על שמו.

ומעבר לפינה של רחוב הגיבורים, עוד צריף אחד מאותה סידרה:

1. הנפח. הוא פרזל את פרסות כל הסוסים בחדרה. היה לו מפוח ענקי שפרנס להבה לליבון הברזל לפרזול. עץ האיקליפטוס ליד הנפחייה, נראה בתמונה וקיים שם עד היום. לנפח סגל היו חמש בנות ובן. חלקם היו בני כיתתי וכיתות אחיותיי. בשנים הראשונות של קול ישראל ברדיו הם היו באים אלינו להאזנה כי בביתם לא רק שלא היה רדיו, אלא שכלל לא היה חשמל והשתמשו במנורות נפט.

במבט לאחור, כל אלה היו בעלי מלאכה, עולים חדשים אשר ניסו לפרנס משפחתם בכבוד. כיום, בניהם ונכדיהם מנהלים חיים מסודרים ולעתים ברמה גבוהה מאד.

עוד על הנושא ותמונות ראו כאן