בית הקפה נראה "במקומו", מתאים לסביבה, שכונתי, מנסה לכוון לאוכלוסיית האזור. הציפיה שלנו היתה לאוכל ברמה סבירה, שונה ממה שמכינים בבית ועשוי מחמרי גלם איכותיים.

הגענו בערב, המקום היה מלא (בעיקר נשים), והאווירה היתה נעימה. התפריט החלבי (והכשר) (כריכים, פסטות, סלטים וקינוחים), נראה כאילו נלקח היישר מהאייטי'ז. אלא שלמרבה הצער, האוכל לא היה החלק החזק של האייטי'ז.

אני הזמנתי סלט קיסר שהיה סביר, אך לא יותר מזה. מולי הוזמן סלט בריאות, שכלל עלים מכל מיני סוגים (אפשר לקנות במרכול השכונתי), בתוספת גפרורי גזר וסלק ועם פירורי גבינה מלוחה מעל. אוסף המרכיבים הזה לא התלחם לכלל סלט אחיד. הוא פשוט היה סלט לארנבים. גם את תוספת תערובת הגרעינים הקלויים שהיתה אמורה להצטרף לסלט, התקשינו למצוא.

כריך הסלמון הוגש עם ג'בטה לבנה, למרות שהתבקש לחם כפרי, והוא הוחלף לבקשתנו. לאיתור הסלמון, המרכיב המרכזי בכריך, נדרשנו לזכוכית מגדלת ופינצטה. מאד לא ראוי לכריך שגובים עבורו 40 ש"ח (39 ש"ח ליתר דיוק).

עוד הוזמן מרק בצל (בינוני), פסטה (קנויה) ברוטב רוזה וטוסט גבינה צהובה (סתמי). לא משהו שלא יכולנו להכין בבית (באיכות גבוהה הרבה יותר ובמחיר נמוך הרבה יותר).

באופן עקרוני, יש לי בעיה עם מטבח שלא יודע להוציא את כל המנות העיקריות ביחד. בשולחן שבו חלק מהסועדים מקבלים את המנה העיקרית וחלק מהמנות העיקריות מתמהמה, נוצרת בעיה: אלו שקיבלו את המנות צריכים להמתין ולקחת בחשבון שהאוכל שלהם מתקרר או להסתכן בחוסר נימוס ולהתחיל לאכול לפני שכל הסועדים קיבלו את מנותיהם.

בנוסף, כשיש שלוש מנות ילדים בלבד, יש להקפיד ששלושתן יהיו בתפריט. העדר הפיצה, שהיתה הבחירה הראשונה של שתי הצעירות, לא הותירה הרבה אפשרויות אחרות (טוסט גבינ"צ או פסטה, ממש כמו בבית).

בגדול, יש תחושת רשלנות בהתנהלות המקום, החל בשירות וכלה במטבח. חסרה תחושת נדיבות (לא מבחינת גודל המנות, אלא מבחינת השימוש בכמות מספקת של המרכיבים היותר יקרים של המנות). התחושה היא שהמקום לא בונה על קהל שמחפש אוכל איכותי ומבין בו, אלא מניח שציבור לקוחותיו מוכן להסתפק באוכל הבינוני-מינוס שהוא מוכר. לצערי, אין הקפדה על הפרטים הקטנים ועל איכות חמרי הגלם ובעצם מדובר בסוג של מקום ללא יומרות, במובן הרע של המילה.

בסופה של הארוחה קיבלנו, על-חשבון הבית, פאי תפוחים יבש ועוגת גבינה בינונית. זה היה על חשבון הבית, אז לא נהיה קטנוניים…

(במאמר מוסגר אציין שהבנתי מחברי שארוחות הבוקר שלהם לא רעות, אבל באנו בערב…).