8 סיבות ותהיות מדוע לא לאשר את הצעת ההנהלה להקמת מרכז שירותים בבניין המג"ח

ראשית אנו רוצים לברך על הדיון הציבורי העירני המתקיים במדרכות, ברשת ובגופים הנבחרים המייצגים בנושא המרכז המסחרי. אנו רואים בכך ביטוי לערכי הדמוקרטיה, חופש הדיבור וזכות הציבור לדעת. יש לזכור כי למרות שהדיון מעורר אמוציות רבות, משקעים וכעסים, חיוני ואף הכרחי לקיימו. שכן מדובר במחלוקת לגבי (יש יאמרו מאבק על) צביון הקיבוץ, ברמה של סגנון חיים, איכות חיים וברמה הערכית, חינוכית, חברתית, שנאמר "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". אף על פי כן, חיוני והכרחי גם לזכור כי אין מדובר באמת אבסולוטית, אין כאן נכון ולא נכון, ובדיון הזה גם לא קיימים טובים או רעים. נכון להזכיר זאת, דווקא מפני שהנושא טעון כל כך.

1. טענה – התוכנית אושרה כבר ונמצאת ב"תהליך" שקוף כבר 3 שנים.

עובדה – מדובר ב 3 תכניות שונות לחלוטין, והעובדה שהיו דיונים קודמים על תכניות אחרות, לא מבטלת את העובדה שהתוכנית הנוכחית צריכה לבוא לדיון ולקלפי בפני עצמה. התכנית הקיימת נמצאת על פני השטח פחות מחודש. יש הבדלים גדולים בין התכנית שאושרה לבין התכנית הקיימת: השטחים המדוברים, אופן מימון התכנית, ההיתכנות הכלכלית שלה. ועל הבדלים אלו נעמוד בהמשך.

2. טענה – התכנית היא כלכלית ומרוויחה.

עובדה – חברת ייעוץ כלכלי חיצונית קבעה חד משמעית שהתוכנית היא תכנית מפסידה בהשוואה להמשך המצב הקיים, ואף ההנהלה מסכימה לקביעה זאת. הפער, בטווח של כ 15 שנה הוא של 8-10 מיליון ₪ לרעת התכנית המוצעת.  כמו כן, מחצית מהכספים לבניית הפרויקט באים מהלוואה. יש כאן פגיעה ארוכת טווח בביטחון הכלכלי של הקיבוץ. זאת בהשוואה לתכנית הקודמת שדיברה על אפס סיכון והשקעה מצד הקיבוץ.

מאיפה הכסף: בתקופה הקרובה מתוכננות הוצאות כבדות שנמצאות בסדר עדיפות גבוה ודחוף: סיום הבנייה במבני הגיל הרך, בניית כביש הגישה המערבי, פרויקט הכבישים והחניות בקיבוץ. ביחד מדובר בהוצאות של מיליוני שקלים. תוספת הוצאה כבדה נוספת, שהיא כשלעצמה יותר גדולה מכלל ההוצאות הנ"ל, היא לא אחראית ואף יכולה להעמיד בספק את ביצועם של המיזמים האחרים, שהם דחופים ונדרשים הרבה יותר. יש כאן הימור בעתידו הכלכלי של הקבוץ, זאת על מנת לקיים שאיפה לפיתוח מהיר ועכשווי.

בעת הצגתה של התוכנית הקודמת, נאמר במפורש ע"י מנהלי הקיבוץ  – "אין יזם – אין תכנית", ואילו עתה, פתאום משנים את הכלל הזה ומקיימים את התוכנית – ויהי מה. גם במחיר גבוה וכבד.

ולכן, מכיוון שאין לתוכנית הצדקה כלכלית, יש לבחון אותה רק מבחינת ההצדקה החברתית – קהילתית שלה והמחירים הנדרשים בעבורה.

מחיר כפול – כלכלי וסביבתי – ההצעה הזאת מחליפה בניין שקט, לא מורגש מבחינה סביבתית, וללא פעילות אחרי שעות העבודה, שמרוויח מבחינה כספית (ויכול להרוויח יותר), בבניין מזהם, רועש וצפוף, מלא פעילויות לא נדרשות ולא נצרכות שסותרות את אורח החיים של חלקים גדולים בציבור, שפועל במשך כל שעות הערב וסופי השבוע ויוצר תנועה, מפגע בטיחותי תחבורתי, רעש, לכלוך וזיהום. וגם מייצר הרבה פחות כסף. בעולם רגיל, היינו אמורים להיות מפוצים על המפגע הזה, בעולם ההפוך שההצעה הזאת מציעה –  אנחנו גם מקבלים זיהום ורעש ולכלוך, וגם משלמים על זה, פעמיים:  גם בהשקעה כבדה וגם באיבוד הכנסה. כל יישוב אחר דומה, קהילתי, חזק ובעל אמצעים, יעשה הכול בכדי למנוע הכנסת מרכזים מסחריים שכאלה לשטח הישוב. ההיגיון הזה לא קיים בהצעה הזאת.

3.  טענה – התוכנית יוצרת "אזור תעסוקה".

עובדה – מדובר בפרויקט בסדר גודל אחר מהעסקים הקטנים שקיימים בשטח הקיבוץ. וכן, סביר להניח שגם יפגע בהם, ובכך יצור פגיעה במצב התעסוקה בקיבוץ. הוא יחייב  חברים ותושבים לעזוב את העסק הקטן והעצמאי/ קיבוצי שלהם, ולעבוד כעובדים זוטרים ברשתות ובעסקים אחרים – האם זוהי מהות אזור התעסוקה שמוצע על ידי התכנית? איזה תעסוקה תיווצר בדיוק ? תעסוקת מצוקה בשכר מינימום אצל מעבידים חיצוניים? במקום תעסוקה מכבדת ומכובדת בתחום הקיבוץ.

4.  טענה – התכנית היא כפרית וסביבתית.

עובדה – התכנית מזכירה מתחמים מסחריים רגילים ומאוד לא כפריים. העברת האזור המסחרי למתחם המג"ח (בשונה מהתכנית שאושרה באסיפה) מחזירה אותנו לימי התכנית המכוערת שנדחתה ברוב גדול:

– מגדילה את השטח המסחרי (1800 מ"ר– בדומה למרכז ברופין, ואף יותר).

– מרכזת השימושים בבניין אחד מרכזי ועמוס (כמו במשמר השרון).

– מרחיקה את המרפאה מהקיבוץ ו"תוקעת" אותה בקצה הרחוק ביותר האפשרי.

– יוצרת "חומה" של כבישים ומעברי רכב עמוסים ומסוכנים להולכי דרך ונהגי קלנועים.

– מחייבת מגרש חנייה גדול ומסיבי, עמודי תאורה ומשטחי אקרשטיין, צפרדעי אשפה לפינוי פסולת המסחר ועוד.

– מכיוון שמדובר בתכנית חלקית, קבלת כל התחלואים, ללא יצירת איזונים מתקנים (מעבר "ירוק" מהקיבוץ, פיתוח קרקע, גינון משמעותי, בינוי מעניין חדשני וכפרי ועוד).

– מפגע בטיחות תחבורתי, רעש וזיהום אויר ממשי. כניסה יומית של כ 500 כלי רכב (כפי שניים מהמצב כיום) ללא כניסה נפרדת, מעבר משער הקיבוץ והכיכר הקטנה, תשתיות קיימות שכבר היום קורסות ולא בטיחותיות. ללא כניסה נפרדת  מכביש 581, כפי שהובטח בתכנית הקודמת. בימים אלו אמיר שילה בישר לנו על סיכום בין המועצה  למע"צ על הקמת מעגלי תנועה בכניסה לעין החורש והמעפיל. כמובן שאנו מברכים על פיתוח 581, אבל כמובן שבכך מקיץ הקץ על כל האמירות של מתכנני המתחם על כניסה מיוחדת מ 581 או החייאת הצומת הססטוטורי. מע"צ לא תשקיע פעמיים, גם בכיכר בכניסה לעין החורש וגם בכניסה מיוחדת למתחם 400 מטר מערבה משם.

 מבחינה ערכית –  האם מוסדות צריכה כגון בנק, חנויות בגדים, רשתות גדולות וכו'  אמורים לשמש הרקע והתפאורה לחיינו ולעמוד בפתח ביתנו, ולשמש כמקום המפלט והשוטטות של ילדינו…? האם במקום שילדנו ונכדנו ישחקו בגנים ירוקים ויסעו באופניים בשבילים אנו רוצים שיאכלו המבורגר במקדונלדס ודומיו (שלבטח יקומו במרכז המסחרי בסופו של דבר בשלבים מאוחרים יותר)? האם אין אנו מאושרים ושמחים בכספומט הקטן, בית הקפה היפה והכלבולית הקסומה שלנו?? לשם מה לנו בנק וסופר גדול ובית מרקחת ורשתות של בתי קפה בתוך ביתנו?? כל אלה נמצאים מחד בהישג יד במרחק של דקות נסיעה מעטות בלבד ומאידך אינם מצויים בתוך ביתנו על כל מפגעי הרעש והלכלוך שבאים יחד איתם. האם מאפיינים כמו השקט, הירוק, הכפרי, הצנוע, האינטימי, אינם מהיפים ביותר שבביתנו?? האם איננו רוצים לשמור ולשמר מאפיינים וערכים אלה עבורנו ועבור ילדנו ונכדנו?

 5.  טענה – הכול שווה את זה, כיוון שהולכים לסגור לנו את המרפאה.

עובדה – אין שום מכתב, מסר, אמירה או דבר מה אחר מקופת חולים שקובע או מרמז כי עומדים לסגור לנו את המרפאה אנו עצמנו סוגרים את הגולל על המרפאה שלנו, בידינו אנו, ולא בידי מישהו אחר. המשך עקבי למדיניות קיימת של סגירת ענפים ושירותים אחרים (שפרירים, מג"ח, תחנה, מטבח משותף, פרדס (כמעט), וכו') . חלק מנוהל הפרטה שמוציא את השליטה מידינו ומעביר אותה לאחרים (בטענה תמיד שאנחנו "לא יכולים" יותר לשלוט ויש "גופים" גדולים מאיתנו– מועצה, משרד החינוך וכו'). אנחנו תמיד "מתנדבים" לסגור ולהעביר את השליטה, עוד לפני שמישהו בכלל מנסה לקחת אותה. ובמצבים שבמקומות אחרים יוצאים למאבק – כאן יוצאים למכירה. ובמקרה הזה גם מכים אותך, ואתה עוד משלם על זה.

 6. טענה – איכות השירות הרפואי במרפאה האזורית טוב יותר מהמרפאה המקומית שלנו

עובדה – מה שעושה את המרפאה שלנו מיוחדת ומשמעותית הוא היחס האישי הנהדר וחוסר הבירוקרטיה. היכולת לבוא, לקבל שירות טוב, מקצועי ואישי ולעזוב במהירות ובאווירה טובה. כל אלו ייעלמו במרפאה גדולה, אזורית ואנונימית. הבירוקרטיה תהיה רגילה, הנהלים קשוחים והשירות – שירות ישראלי רגיל. בסופו של דבר הצוותים המקומיים יוחלפו בצוותים אחרים – והקץ למקומיות ולהיכרות האישית.

נכון, יש קשיים ואתגרים במרפאה הנוכחית, בעיקר מבחינת שעות רופא וגיוון רופאים (בעיקר רופא ילדים), אבל הם לא קריטיים ויש לזכור כי בעזרת אפילו חלק מתקציבי העתק של המרכז המסחרי, ניתן לפתור רבות מהבעיות. עדיפה אלפי מונים מרפאה מקומית, משודרגת ומחוזקת + השקעה משמעותית בבריאות, מ"בזבוז" הכספים על מרפאה אזורית, מנוכרת וממוסחרת שמשרתת את כל האזור.

7. טענה –  אם לא נקים את המרפאה האזורית עכשיו – יחטפו לנו אותה.

עובדה – מי יחטוף? איזה יישוב אחר מאיים בסכנת מחטף? אזור התעשייה שלנו הוא היחיד במרחב והטוב ביותר מבחינה תכנונית. הוא יהיה המתאים ביותר גם עוד 5 ו 10 שנים. הוא היחיד המהוון, בגודל המתאים, עם תכנית קיימת ועוד. אין צורך לחשוש ממחטף. יש את כל הזמן לקבל החלטה טובה ושקולה.

8. טענה –  התכנית היא שלב ראשון בתוכנית שדרוג המתחם כולו ותקל על פיתוח המתחם כולו.

עובדה – אין קשר ריאלי בין התכנית הנוכחית ופיתוח המתחם כולו שמצריך השקעת סכום עתק של כ 30 מיליון שקלים (רק בתשלומים למנהל עוד לפני הבנייה עצמה). סכומים אלו הם הרבה מעל ליכולתו של הקיבוץ ואין בנמצא יזם שמוכן להשקיע סכומים כאלו. התוכנית הנוכחית עומדת לבדה וכך היא  צריכה להיבחן. טענה נוספת היא שבניית מרכז מסחרי תמשוך יזמים. יזמים בד"כ מעוניינים לקבל שטח נקי, שיוכלו לעשות בו כאוות נפשם ולא שטח שכבר קיימים עליו מגבלות, שימושים ומבנים קיימים.

לסיכום

מדובר בתכנית גרועה מבחינה סביבתית, מפסידה מבחינה כלכלית, וכזאת ש"תחסל" את מערך הבריאות הפנימי שלנו. היא לא מחויבת המציאות ואף אחד לא מכריח אותנו לעשות אותה. היא נדחפת קדימה באופן אגרסיבי כ"אלטרנטיבה היחידה" באופן שלא נותן לנו זמן לעצור ולשאול את עצמנו, האם באמת זאת האלטרנטיבה היחידה???

התשובה היא שיש אלטרנטיבות אחרות, טובות הרבה יותר. כאלו ש:

– ישאירו לנו מערכת בריאות פנימית ואוטונומית, טובה ומגוונת, לאורך שנים רבות.

– שימנעו הכנסת מרכז מסחרי מזהם ומטריד במרחק מטרים בודדים מבתי חברים.

–  שימנעו השקעה כספית עצומה וישאירו כספים למיזמים אחרים ונחוצים יותר ולחיזוק שירותי בריאות ורווחה לחבר, הקמת קרן לביטוח סיעודי, הגדלת פנסיות וכו'.

– ייתנו אפשרות לבחון את כלל השימושים בקרקע במועד נכון יותר, עם יותר מידע על מה יקרה בקרקע.

– ברקע עומדת תביעה משפטית נגד גבעת חיים איחוד על סך 60 מיליון ש"ח!

 עוד שנה-שנתיים נדע הרבה יותר ונוכל לקבל החלטה נכונה ונבונה יותר, ולא החלטה חפוזה בלוח זמנים של פחות מחודש. ייתכן ונמצא פתרון הרבה יותר נכון וטוב שימלא את הצרכים שלנו ויקיים פיתוח בר קיימא וטוב. מי יודע, אולי נמצא יזם כלבבנו, אולי המינהל יתרצה?

בדחיית ההחלטה בכמה שנים, אנחנו לא מפסידים כלום.

אם יתברר שאין אפשרויות אחרות, או שיגידו לנו באמת שסוגרים לנו את המרפאה, אנחנו תמיד יכולים לחזור לאופציית המג"ח. הבניין עדיין יתקיים ויהיה האופציה הטובה והריאלית ביותר באזור, הרצון של קופת חולים למרפאה אזורית עדיין יתקיים (כמו 20 השנה האחרונות), מצבנו הכספי יהיה טוב יותר ואולי נצליח לקחת הלוואה זולה וקטנה יותר. שום דבר לא ישתנה ממש, מלבד היכולת שלנו לקבל החלטה בתנאים טובים יותר.

לכן, אנחנו מציעים:

• לדחות את התכנית הקיימת.
• לשמר אותה לעתיד כתכנית מגירה.
• להקים צוות מגוון בדעותיו וכשרוני שיבחן רעיונות ואלטרנטיבות שונות לצד קיומה של מרפאה אזורית במתכונת המוצעת.
• יושקעו כספים משמעותיים בפתרון בעיות המרפאה הנוכחית ושיפור השירות הרפואי לציבור.
• יתנהל משא ומתן מול קופת חולים על תגבור רופא משפחה וילדים.

                                             צוות חברים איכפתי, שעתיד הקיבוץ חשוב לו