לפני כחודש, באחת מישיבות הלילה של אמיל ורענן בנושא העלון, העליתי הצעה תמימה להוסיף לעלון מדור שיתן לעלון קצת יותר "צבע", משהו כמו המדור שאהבנו בדף האחרון של מוסף השבת של "הארץ", שבו כל שבוע הוצגה תמונה וראיון של משפחה שונה בארץ. לא ראיון רגיל אלא התבוננות אנתרופולוגית משהו על סוגים שונים של משפחות המרכיבות את הפסיפס האנושי של החברה הישראלית. שיחה שמשלבת שאלות על עניינים קטנים של היומיום, מחשבות ורגשות וסיפורים פיקנטיים ואזוטריים על החיים. רענן ואמיל התלהבו ומייד ירו לעברי – יפה, המדור שלך, מתי את מגישה לנו את הכתבה הראשונה?

כדי לא להסתבך יותר מדי עם הצעות ללא כיסוי, ביקשתי דחייה עד לעלון הבא ואז הטלתי על בעלי במוצ"ש לסיים להשכיב את הילדים ויצאתי לבית השכנים, שחשבתי שרבים מכם עדיין לא ממש מכירים. והנה מה שיצא…

ביקור בבית משפחת זהר

הבית: עם הדפיקה בדלת מקבל אותי צ'ופצ'יק הכלב הננסי בנביחות עזות. על הדלפק במטבח מונח אגרטל קטן עם פרחי נץ החלב וקערת זכוכית עם בונבונים, מוכנה לכל אירוח שיבוא עלינו לטובה. בסלון הנקי והמסודר מונחת קערה גדולה עם תותים גדולים ואדומים מהקניות שערך ארז בשוק. שמיכות פיקה בצבע בז' פרוסות על הספות.

בני המשפחה: גיא (כתה ד') שרועה על אחת הספות מכורבלת בשמיכת פליז, נרי (בן שנתיים בפעוטון) ורומי (בת 6 בגן דולב) כבר ישנים. ארז (44) ומאיה (36) ישובים על הספה השנייה. מאיה, כרגיל, נראית כאילו יצאה מסלון יופי זה עתה, מטופחת ולבושה בקפידה, ארז עוד לבוש בבגדי השבת עם כיפה לראשו.

תעסוקה: ארז הוא קבלן שיפוצים, מאיה מטפלת אלטרנטיבית ועוסקת גם במקצועות הקוסמטיקה. בשנים האחרונות היתה עסוקה בעיקר בגידול הילדים ולאחרונה חזרה לעסוק במקצועה

ואף הפכה לשם כך את הממ"ד לחדר טיפולים.

קצת היסטוריה:

מאיה היא נכדתה של גילה אגמון ז"ל וביקרה לא מעט בילדותה בחופשים בקיבוץ. המשפחה עברה מפתח תקוה להתגורר בשכונה החדשה בקיץ 2010.

ארז מבקש שנזרזאת הראיון כי הוא צריך לקום מחר ב-5 לעבודה והוא כבר צריך ללכת לישון!

מאיה, נתחיל בדברים החשובים: איך דמיינת את השכנה שלך לדו-משפחתי (עבדתכם הנאמנה – כותבת המדור- ע.א.) לפני שהכרנו?

מאיה: דמיינתי את ענת כקיבוצניקית גדולת מימדים עם שיער ארוך, מוזנחת –משהו, ואכן התבדיתי…

גיא, איך היית מתארת את המשפחה שלך?

גיא: אנחנו הרבה פעמים נשארים בבית בשבתות, ואז מצליחים למצוא כל מיני הרפתקאות מעניינות.

ארז: אני לא אוהב לנסוע בשבת, בכלל, אני מוצא את העולם שלי בין 4 קירות ביתי. הבילוי שלי הוא בבית – לראות טלויזיה, הבישולים, הריקודים עם הבנות.

מאיה: ארז הוא כמו שבלול, מרגיש הכי נח בבית שלו. הרבה בגלל שבמשך השבוע הוא מסתובב הרבה בגלל העבודה שלו.

הממ"ד שעבר טיפול קוסמטי

גיא: אני מרוצה כי אפשר להסתובב חופשי, יחפה, ללכת לחברות בבטחון, כל כמה בתים יש לי חברה שגרה בשכונה. אני לא אוהבת שלפעמים אנחנו עושים את אותם הדברים שוב ושוב, למשל הלכנו לטייל לפרדס כבר כמה פעמים וכבר מיציתי את זה. חוץ מזה כל פעם שבאים חברים עם ילדים, מבקשים ממני לקחת את הילדים להראות להם שוב את הרפת…

ארז, מה הצלחת להשיג בחיים שאתה הכי מרוצה ממנו?

ארז: שהכרתי את אשתי! זה כאילו שרק אתמול התחתנתי, עבר כל כך מהר…

מאיה: לא מזה שהכרת אותי, אלא מזה שנשארתי איתך אחרי 10 שנים!

ארז (צוחק): כל החברים שלי היו בטוחים שאני מתגרש אחרי חצי שנה.

מאיה: גם אמא שלך היתה בטוחה…ארז היה ציפור חופשיה.

ארז, איזה חלום אתה עדיין רוצה להגשים?

ארז: להקים בית-כנסת בקיבוץ.

מאיה: לפני 15 שנה היה לו חלום להיות טייס

ארז: זה כבר עבר לי…

מה ארז מבשל הכי טוב?

מאיה: (חושבת…)  הפסטות שלו ממש טובות!

ארז: אני הפסקתי לבשל, מאיה אלופה בזה. אצלנו כל ארוחת שישי היא כמו ליל הסדר אצל אחרים, בזכות הבישולים של מאיה. תמיד יש גם דגים וגם בשר וגם עוף. התפקיד שלי זה לעשות קניות.

ארז יוצא להתאוורר וחוזר עם חולצת פיז'מה עיראקית לבנה עם פסים שחורים וכפתורים (יש סיכוי טוב שחולצה כזו בדיוק היה גם אבא שלו נוהג ללבוש…)

איך נפגשתם? זו הייתה אהבה ממבט ראשון?

מאיה: נפגשנו בבליינד דייט, שאחריו אמרתי לעצמי – אני את הבחור הזה בחיים לא אראה יותר!

ארז: אני לא חשבתי כך…

מאיה: אחרי חודשיים זה התברר כמובן כלא נכון.

הספות עם הפיקה בצבע בז'

מאיה: דווקא אנחנו – העירונים מבחוץ – עלינו ראשונים בהגרלה לבחירת המגרש בשכונה החדשה וזכינו במגרש שבאמת רצינו בו, שמאפשר יותר שקט ופרטיות. אבל יותר ברצינות, אחד הדברים הטובים שקרו לנו כמשפחה היה המעבר לקיבוץ, זה מוציא מכל אחד מאיתנו דברים טובים. טוב לי בקיבוץ, אני מרגישה שהתחברתי מהר. אני לא מתגעגעת להמולה בעיר. עם זאת חסרה לי תחושת הנוחות והבטחון שהייתה לנו בקרב מעגל החברים הקרובים שהיו לנו בעיר. עכשיו אני מרגישה שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו, אנחנו סוג של אאוטסיידרים, כי אנחנו המשפחה היחידה שבה שני בני הזוג לא גדלו או חיו לפני כן בקיבוץ. אני מרגישה שיצרנו קשרים חברתיים אבל עוד אין את תחושת הנוחות שהיתה לנו קודם, שאני מקווה שנגיע אליה בקרוב.

ארז: אני דווקא מתגעגע לפתח תקוה – להמוניות, להמולה, לקירבה לכל מקום, לשוק… אבל אני אוהב את הקיבוץ. אני אוהב את השוני מהחיים הקודמים שלי, את השקט, השלווה, הרוגע.

אז מתי אתם עושים גינה?

ארז: כשאני אזכה בלוטו! אבל ברצינות, אני צריך קודם להגדיל את המרפסת בדק מעץ ולשים בטון בחורים בטרסה, ואז אפשר יהיה לשים דשא.

תודה למאיה וארז על שפתחו את ביתם וליבם ובהצלחה בהמשך ההשתלבות בקיבוץ!