רימון שגדל בבית האלון וספג שפע של חיוכים וצחוק מתגלגל, וגם דמעה או שתיים…

 ימי סוף הקיץ ותקופת החגים היא תקופה עמוסה. חגים, אירועים, ימי זכרון וחג ומועד. ארוחות משפחתיות, חגיגות קהילתיות, מוספי סופשבוע עבי כרס, אזכורים וסיכומים.

אל השיפעה הזאת נוספו השנה עוד הרבה מילים. מילים, מילים, מילים. מנסות לגעת, להסביר, להזכיר. מילים כתובות בספרים ובמאמרים, מוקלטות בכתבות ומודפסות בעיתונים. מדוברות בעל פה ובכתב, על ידי מומחים והדיוטות. בשם מי שהיה שם, ואלו שעדיין לא.

 קשה להיות עורך עלון בימים אלו. כיצד לנווט בים המילים? מה ניתן להוסיף למה שכבר נאמר ונכתב? איך מוצאים את האיזון שבין תוגת העבר ושמחת ההווה. כיצד ניתן להביא בכפיפה אחת את הזכרונות המקודשים ביותר על בנינו שנפלו, את האבל על חברינו שנפטרו יחד עם העכשווי, היומיומי והרגיל – בתים שנבנים, קבוצת כדור מים מתאמנת, חוויות מחיי היום יום.

 ניסינו להביא קצת מזה וקצת מזה. לשזור את העבר וההווה, למשוך חוטים ממה שהיה למה שעכשיו, ונדמה שעלון זה שזור יותר מתמיד בסיבים המקשרים, המחזקים את רקמת חיינו.

 שתהיה לכולנו שנה טובה.

צילומים: אלי וורפל, חנוש מורג, אמיר רוטגולץ, שי רחמני, אורנה ישראלי