הם ניסו ליצר חברה פתוחה עם ערכים אוניברסאליים. הם לא היו נאמני השלטון, הם היו פקוחי עיניים. המורדים נזרקו ממרומי האולימפוס עוד כשהיו ילדים.

ח' הגיע מכפר סאלד. הוא היה קטן, אבל ממזר גדול. י' הגיע בגיל 11 אחרי הפילוג מקיבוץ אחר של הקיבוץ המאוחד, ו- ג' בא מחור בגליל העליון, גם הוא בגיל 11 מהמאוחד.

י' היה מנהיג חברתי מטבעו, חדור אידיאולוגיה שמו"צניקית. בראשית דרכו לא רצה להצטרף לקבוצה, מפני שמרד בהחלטת הוריו שכפו עליו מעבר למקום אחר, אבל לאחר חודש של שכנועים הוא הצטרף ומיד הצליח לשנות סדרי עולם בקבוצה.שלושה פרחחים, "פושטקים" כפי שכונו ע"י המבוגרים, שלא קיבלו מרות, ואת רוב זמנם בילו מחוץ לכיתת הלימוד. את מעלליהם הרבים מספור אספר בפרקים אחרים.

מספר שנים לאחר מכן, בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים, יצאו השלושה לשוטט בדרכים. ג' התם היה הסנונית הראשונה. הוא קיבל חודש וחצי של חופשה באישור ההנהלה, הוזמן לארה"ב לספר עלילות גבורה, אנגלית לא ידע והדודה שלו כמעט השתגעה. כשחזר ירדו עליו מכל עבר – "למה חזרת? למה לא נשארת שם?"

ח' דחה את גיוסו לצבא והלך לשנת שירות בתקווה לשפר את גודלו הפיזי (חשבו שעוד יגדל לפני הגיוס…). חזר לקיבוץ לתקופה קצרה.. הוא עזב את הקיבוץ וירד אל הנגב, שם הצטרף לעוד שניים שחיפשו דרך לעשות כסף ולנסוע לארה"ב.

י' הצטרף גם הוא לאותה מושבה בניו יורק.

הם ניסו להשתחרר מהמחנק ומהדריכה במקום שהקיבוץ יצר, ורצו גם לברוח מהמילואים הבלתי נגמרים שהמדינה כפתה עליהם באותם ימים של מלחמת ההתשה.

באותם הימים בישראל וגם פה בקיבוץ לא השתנה דבר. השינוי היחידי והמאוד משמעותי היה בהגעת מתנדבים וקבוצות אנשים אחרות, בעיקר בנות טובים, שבאו ללמוד עברית ולתפוס חתן מבני האלים.

כל אותם זרים שהגיעו מכל קצוות תבל נשאו עימם את תרבות המערב, שמאוד קסמה לצעירי הקיבוץ דאז. אותם בני אלים, שלא הכירו את תרבות המערב של שנות השבעים. המתנדבים הגיעו לקיבוצים מפני שהתרבות הסוציאליסטית השיתופית והקומונה קסמה להם. הפאב של המתנדבים היווה את נקודת החיבור, שם לא רקדו הורה, אלא זזו לצלילי ה-Rock n' Roll שתו אלכוהול, ועישנו מריחואנה.

images

הממסד הקיבוצי חיסל את מוסד המתנדבים והאולפן, מפני שחשב שהם משחיתים את רוח הנוער המגשים ואת ערכי הציונות. אותו ממסד, שניסה להקיף את הקיבוץ בחומות כדי שהבנים לא יפרו את רוח הבולשביזם הקיבוצי ויצאו לרעות בשדות זרים – לא הבין שהוא איחר את המועד.

י', עוד בהיותו במסגרת החינוך, החל שומע מצעדי פזמונים לועזים וגם הפך למעריץ גדול של החיפושיות.

ח' ו-י' חזרו מניו יורק למלחמת יום כיפור. ח' חזר מהמלחמה בארון. ג' ו- י' ברחו אחרי המלחמה הנוראה בחזרה לניו יורק.

המורדים לא מונו מעולם לתפקיד ציבורי משמעותי. י' כיהן לפרק זמן קצר כשר התרבות, ח' ו- ג' במקסימום נבחרו להיות סדרני עבודה.

באותם הימים שלטה בקיבוצים עדיין האוליגרכיה הוותיקה, שסימנה את יורשיה ובחרה אותם לתפקידי מפתח. הם מונו למזכירים, מרכזי משק וגזברים. מחזור אחד ועוד כמה נספחים שלטו במשך שנים בממסד הקיבוצי ולא ניתנו להחלפה. זו היתה "דיקטטורה דמוקרטית".

מי מהמורדים שהעז לערער על סמכות ה"אוליגרכים" – לא היה לו מקום של ממש בקהילה. המורדים נאלצו לעזוב את ביתם, ויצאו לשוטט בדרכים.

מיטב הצעירים נטשו את הקיבוץ ויצאו לחפש דרכים למימוש עצמי מחוץ לקיבוץ. כך הפסידו בקיבוץ שכבה רחבה של מנהלים פוטנציאליים בעלי יוזמה וכושר ביצוע, שהיום הם יקרים מפז. לאחר מכן אילצו את הבנים הצעירים לצאת לעצמאות כלכלית. חלקם התבססו ובנו את ביתם בשכונות הרחבה ובבתים שירשו, אבל רבים שידם לא הייתה משגת ממון ומפאת חוקים ותקנונים, מצאו עצמם תחת הסטטוס של שוכרי דירות. מדובר באוכלוסייה רחבה, שבנוסף למה שצוין, אבדה לה גם הזכות האלמנטרית להצביע למוסדות המוניציפאליים – מה שאינו קיים בשום קהילה שאינה קיבוץ.

הקיבוץ נקלע למצב כלכלי-חברתי קשה, ונאלץ למכור מפעלים ולייבא מנהלים חיצוניים, ששכרם הגבוה ומקצועם אינם עולים בקנה אחד עם מעשיהם בשטח. אותם מנהלים לא דאגו לרווחת החבר, וכל עניינם היה לרצות את אלה שדאגו למינויים.

עוולה חמורה פי שתיים הייתה הסתפקות הממסד בהכנסות הקיימות כגון מיסים, ענפים חקלאים והשכרות, ללא כל רצון אמיתי לייצר מחוללי הכנסה נוספים. אין בנמצא רשות מוניציפאלית שיכולה להיטיב עם תושביה בהיעדר מקור הכנסה מפיתוח נכסים. יתרה מכך, הקהילה קיבלה החלטה שלא להשקיע בנכסים, ובכך קברה כל סיכוי לצמיחה כלכלית.

ובחזרה למורדים – ח', כפי שהוזכר, חזר ממלחמת יום כיפור בארון. י' חזר מניו יורק לקיבוץ, אך לא נשאר זמן רב כיוון שהממסד ראה בו דמות לא חינוכית ולא נאמנה. בסופו של דבר עזב, ואת שלוותו מצא מעבר לים. ג', שברח לפני מלחמת לבנון מפחד המלחמה ומזעם הממסד כשסומן כמשחית הדור. אחרי שנתיים חזר וניסה לשקם את מעמדו, אולם אז הואשם כמרעיל בארות ע"י נאמני השלטון, סוף דבר ירד למדרון אחורי ונעלם.

מורדים לא מתים, הם רק מתחלפים. כך גם אלה שאינם "Yes-Man" של הנהלת הקהילה, שאינם מרכינים ראשם, שלא מתחנפים ושלא תמיד מסכימים. וכך גם אלה שתמיד יגיבו אליהם בחריפות ובזלזול ולא בדרך ארץ.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896