פרישה מעבודה כהזדמנות להגדרה עצמית מחודשת ולעיצוב חיי הגמלאות המודרנית

פרישה מעבודה הנה אירוע משברי היוצר אצל חלק תחושות דחק (STRESS) ואצל החלק האחר תחושות שחרור. אירוע הפרישה מלווה בפרשנות שאיננה מעצימה את הפורש מעבודה העומד בפתח תקופה חדשה בחייו. המחשבה על הימים שיבואו לאחר הפסקת העבודה גורמת לתחושות של פחד מהלא נודע וחששות כי מעתה לא יהיה מוערך יותר על ידי החברה מסביב לו.

תחושות קשות עוד יותר מתגלות בקרב בני קיבוצים.

עיקרון השיוויון הקיבוצי בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ורעיון העזרה ההדדית הוא חלק מתרבות החיים. משברים אידיאולוגיים וכלכליים בקיבוצים הביאו לשינוי מהותי באופי של רבים מהם. הקיבוץ היה חשוף גם להשפעות מבחוץ, וויתר לעיתים על חלק מעקרונותיו תוך הכנסת מאפיינים קפיטליסטיים שלא היו נהוגים בעבר. כך שמטו את הקרקע לשני עקרונות בסיסיים שהיו ערך עליון – 'עבודה' ו'שיתופיות', וטיפחו את הקרקע לצמיחה של ערכים קפיטליסטיים ואינדיבידואליטיים.

בכמה קיבוצים שנותרו 'קלאסיים', וותיקי הקיבוץ ממשיכים לעבוד בהתאם ליכולתם והקיבוץ דואג להם למקומות עבודה מתאימים ולבתי מלאכה מוגנים. בקיבוצים, שחוו משבר כלכלי ועברו להתפרנסות ושכר עבודה, התגלו קשיים להבטחת עבודת האנשים בגיל המתקדם והחל להתפתח המושג של 'פרישה מעבודה'.

חברי הקיבוצים חווים היום פרישה בניגוד לרצונם ולערכיהם ובניגוד למה שהורגלו והובטח להם כל חייהם.

עקב השינויים הנ"ל, הוחלט בקיבוצים רבים, שיש לאפשר לאנשים המתקרבים לגיל הפרישה להשתחרר ממחויבותם לעבודה (מה שמאפשר לצעירים בקיבוץ לתפוס את מקומות העבודה הללו) וליהנות מזמן פנוי תוך אפשרות לתרום לקהילה.

ברוב הקיבוצים בהם החל תהליך הפרישה נדרשה התארגנות מחדש. נוצרה קבוצה גדולה ומשמעותית של בני 75-65, אנשים הצעירים עדיין בנפשם ובגופם שחשים כי נזרקו מה'בית' שלהם ונותרו ללא כלים מתאימים לנהל את המשך החיים. גם ליתר החברים הצעירים יותר בקיבוץ חסרים הכלים ודרך ההתנהלות המתאימה להתמודד עם אותה קבוצה ההולכת וגדלה אשר חבריה מורכבים גם מהוריהם, סביהם וסבתותיהם.

בחלק מהקיבוצים, הוחלט על פעולה סביבתית, שתיצור את האווירה החיובית והנורמטיביות של כניסה לגיל פנסיה, ותגביר את המוכנות של החברים על ידי איתור צרכים וקבלת כלים להכנה לקראת עיצוב סדר יום חדש ובניית חיי הגמלאות המודרנית בקיבוץ.

אימון ככלי להכנה לפרישה ולעיצוב חיי הגמלאות

כלי האימון והתפיסה העומדת מאחוריו נראים כמתאימים והולמים ביותר את השלב הזה. יותר מתמיד נדרשו זווית ראייה חדשה, חקירה ותגלית אישית, הגברת המודעות למצב החדש והרחבת האחריות שיש לקחת על יצירת תנאים חדשים ורצויים למחיה בסביבה המשתנה. דווקא במצבים כגון אלו יש לפתח את היכולת לתפוס ולראות את המציאות ממקום של העצמה ולא ממקום של חולשה.

בבסיסו של תהליך האימון להכנה לפרישה עומדת התפיסה כי לאחר כל כך הרבה שנות עבודה והתנהלות יומיומית שגרתית, על האדם ל'פשוט' את חליפת חיי העבודה שלו ולהתחיל למדוד חליפות חדשות ומתאימות. התהליך כרוך בעיבוד רגשי של השינוי עצמו ותקופת המעבר בה הוא מתרחש ויש לשנות את חוקי המשחק מעתה והלאה.

אצל בני הקיבוצים התהליך מועצם ורגשי יותר עקב השינוי הדרמטי במהות החיים שלהם בקיבוץ, בערך ובתועלת התעסוקתית שלהם לקיבוץ ובדרך שבה הם רואים עצמם כמייסדי ומובילי הקיבוץ.

 הסדנה:

מטרת הסדנה לאפשר לחברים להתאמן באופן אישי על יצירת חזון חיי הגמלאות שלהם בקיבוץ המשתנה, ליצור מטרות ויעדים חדשים לגמרי, כאלו שמעולם לא נלמדו על ידם או ניצפו אצל הוריהם שעבדו עד גיל מבוגר מאד.

החברים לומדים לאתר ולזהות את רגשותיהם, מחשבותיהם, אמונותיהם, הרגליהם, כישוריהם ויכולותיהם ולנהל עצמם מחדש, בהתאם למצב המשתנה. אחר כך הם יוצרים חזון אישי ו/או זוגי לשנים הבאות. רובם מציבים מטרות הקשורות למשפחה, תעסוקה ופנאי. הם לומדים 'שפה חדשה' שמסייעת להם לבחור את מטרות החיים מחדש, אלו שהם רוצים לחיות ולחוות.

המשתתפים חווים ולומדים כיצד לאחד את קבוצת בני גילם כקבוצה המובילה קונספט חדש ובונה מודל ייחודי הסולל את הנתיב לעצמם וגם לחברים הצעירים יותר שילכו בדרכם. הם למעשה הופכים להיות שוב פורצי דרך כבעבר כפי שהיו בתקופה בה היו בין מקימי הקיבוץ.

*דליה נקר

מייסדת ומנהלת 'גילמהות' – המרכז המוביל לייעוץ ולאימון לגמלאים ובני ביתם.

עובדת סוציאלית ומאמנת אישית מומחית לליווי אנשים בתהליכי פרישה מעבודה.