המחלקה למדעי החיים, אוניברסיטת בר אילן והמכון הביאוניברסיטאי, אילת

 העבודה המחקרית של דלית היא המגוונת ביותר שבה נתקלו קוראי המדור עד כה: היא מחלקת את זמנה בין עבודת מעבדה, מחשב וצלילות בים, מלמדת סטודנטים לתואר ראשון וקבוצות של בני נוער, ומטיילת בין מכמורת, חיפה, בר אילן ואילת; חלקים מהמחקר שלה נדדו עד איטליה ונעשו בשיתוף אוניברסיטה במיאמי וכל זאת גם מעל וגם מתחת לים – גם ים תיכון וגם ים סוף!

מאיפה המרץ לכל זה?

כנראה שתמיד הייתי "ילדת טבע"… כבר במעבר לביה"ס התיכון החלטתי ללמוד בביה"ס לחינוך סביבתי בשדה בוקר שכלל כמובן מגורים במקום, ובגיל

 17 כאשר עשיתי רשיון צלילה, היה לי ברור שאמשיך גם בעתיד לרדת אל מתחת למים ולחקור אותם בדרך כלשהי. גם בעבודה המחקרית רציתי לשלב בין מעבדה וים וכמובן גם צלילות שיוסיפו אקשן.

ואיך מצאת מסלול אקדמי שיוביל אותך לשם?

כמו הרבה דברים בחיים גם זה קרה קצת במקרה… במכמורת נפתחה תוכנית חדשה ללימודי מדעי הים ולמרות שזה קצת נשמע כמו "מדעי הדשא", בראשית הדרך האוניברסיטה העברית בירושלים נתנה את החסות האקדמית כך שהרמה היתה גבוהה והרווחנו מכך. הייתי בין בוגרי המחזור הראשון של התוכנית ולמעשה מאז התחלתי להתכוונן למחקר שעוסק בים ובסביבתו. את התואר השני עשיתי ממש בביולוגיה ימית באוניברסיטת בר אילן ועבודת התזה שלי עסקה ביחסים בין שושנת הים והשושנון ("דג הליצן", כמו "נמו" מהסרט המצויר). מסתבר שהם חיים ביחסים סימביוטיים וממש מפתחים סוג של זוגיות. את המחקר עשיתי בים סוף, במכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת.

 כמה מחקר כזה כולל "להיות בשטח" או בטבע, כלומר בים?

זה מאוד תלוי בחוקר. רב חברי המחלקה שלי באוניברסיטה מגיעים כל יום למעבדה, ועובדים מול המכשירים והמחשב. בשבילי חוויות כמו צלילה, ניקוי של אלמוגים במברשת שיניים, מדידה של ריף אלמוגים – הן "אויר לנשימה". לצד המחקר – ועוד מסוף התואר הראשון – אני מלמדת במכמורת גם קורסי מעבדה אבל בעיקר פעילויות עבור נוער שוחר מדע. רוב העבודה שם היא ממש לרדת עם ילדים לים ולחקור יחד איתם את הטבע. חלקם, אגב, מגיעים ממקומות שבחיים לא בילו או אפילו ראו ים ולכן אני רואה בזה חוויה מיוחדת מאוד.

 ההמשך למחקר הדוקטורט היה טבעי?

כמו אצל רבים, גם אצלי ממש לא. עבדתי כ-5 שנים במכון לחקר ימים ואגמים ובתקופה ההיא נולדו לאסף ולי שני הילדים הגדולים, כיום הם בני 7.5 (תום) ו-9.5 (גל). נהניתי מהעבודה, אבל בהחלט הרגשתי שהמחקר חסר לי. חבר שפגשתי במקרה לאחר שחזר מפוסט-דוקטורט באוסטרליה "הדליק" אותי על הנושא מחדש, ובמידה מסוימת בזכותו חזרתי ללימודים.

 מה היתה משמעות המעבר מתואר שני לשלישי מבחינת תחום המחקר?

לא רק זה. השינוי הגדול היה לעסוק יותר במיקרו-ביולוגיה ימית וכלל גם מעבר לים התיכון (מים סוף) וגם הרחבה של הבדיקות שעשינו לחופי הים של איטליה.

 ספרי מה חקרתם

הגישה הרווחת כיום בביולוגיה – וגם ברפואה – היא להסתכל על המכלול שבו נמצא בעל החיים. במקרה שלנו מדובר על האקו-סיסטמה, כלומר, על הסביבה האקולוגית הרחבה של הים. רוב המחקרים, בהקשר של התחממות כדור הארץ מתמקדים בעיקר את מה שנמצא מעל לפני הים – הפשרת הקטבים, עליית מפלס מי הים וכן הלאה. המחקר שלי עסק בהשפעה של תהליך ההתחממות על החיים שמתחת לפני הים, ובאופן ספציפי על השינוי ברמת החומציות של מי הים על האלמוגים והמיקרו-סימביונטים שלהם – אצות, חיידקים, וירוסים, פטריות ועוד.

 איך ביצעת את המחקר?

התחלנו במחקר במעבדה באילת, ובהמשך מצאנו אזור בים התיכון שבו יש בעבוע של פחמן דו חמצני מקרקעית הים, תופעה שנראית לעין כמו בעבוע בג'קוזי. המקום נמצא בחופי איטליה, כך שחלק מהמחקר דרש שאהיה שם. באזור הזה מיקמנו מספר אלמוגים ועקבנו אחריהם והשווינו את התוצאות לאלמוגים שנמצאו באזורים אחרים של הים שבהם רמת החומציות שונה.

 ומה היו הממצאים?

בניסוי המעבדה שקדם לניסוי הים הזה, מצאנו שהאלמוג ובעיקר האוכלוסייה שחיה עמו אכן רגישים לשינוי ברמת החומציות (ה-pH), אבל היה מעניין לראות שבניסוי במי הים השפעת השינוי בחומציות לא השפיעה באותו האופן והראו שייתכן ודווקא השינוי באוכלוסיות המיקרוביאליות מקנות לאלמוג עמידות רבה יותר לשינויים מכפי שחשבנו. כמו בהרבה מחקרים, גם במקרה הזה יש ממצאים לרוב, אבל הן לא תמיד חד משמעיות.

איך בסך-הכל המחקר והעבודה הזו מסתדרים עם החיים – נסיעות, ילדים, בית, קיבוץ?

הילדים שלי כבר מכירים היטב את המצפה התת ימי באילת וגם במכמורת הם מבלים הרבה. לא מזמן הם באו איתי לראות תמנונים, צבים וסוסוני ים ואפילו הצטרפו אלי לניתוח כרישים במסגרת מעבדה במכמורת שאני מעבירה. בסה"כ העבודה מאוד גמישה ואני לא צריכה "להחתים כרטיס" במשרד כל יום. יש לי כמובן הרבה מאוד תמיכה מהמשפחה וזו הזדמנות מצוינת לומר תודה. בנוסף, למזלי חלק ניכר מהעבודה שבה אני מלמדת היא במכמורת וזה מאוד קרוב.

 ולאן בהמשך?

מענק המחקר שבמסגרתו אני נמצאת בפוסט-דוקטורט עתיד להימשך עוד שנה או שנתיים. האמת שהשאיפה שלי היא להמשיך במסגרת דומה, כלומר להמשיך במחקר אבל בלי להיכנס למסלול של משרה אקדמית באוניברסיטה. משרה כזו תובעת ממך להקדיש את רוב הזמן להגשת מענקים, ניהול המעבדה והצוות ועוד – ולמעשה מרחיקה אותך מהמחקר עצמו. קשה להשיג עבודות כאלה, אבל כמו שראית, לפחות עד כה המסלול שלי הצליח להיות מאוד מתאים לי גם בלי תכנון יתר. נראה מה העתיד יזמן לי…

 תודה רבה ובהצלחה!