כשאמיל פנה אלי בבקשה שאכתוב כתבה בנושא עבודה קודם כל אמרתי "כן", ואחר כך התלבטתי רבות מה לכתוב.  החלטתי להתחיל במקום בו אני מתחברת למושג עבודה.

בפעם הראשונה שחשבתי על המושג ומשמעותו הייתה בסמינר מד"צים בכיתה ט' (וזה היה מזמן), כחניכה בתנועת המושבים של הנוער העובד והלומד. אז, המושג "עבודה" היה אחד מערכי התנועה והופיע כ"עבודה עצמית" או "עבודה עברית". מדובר על שלהי התקופה החקלאית במושבים, רגע לפני כניסת התאילנדים למשקים. דיברנו על חשיבות עבודת הכפיים, עבודה במשמעות של יצירה ובנייה במובן הגשמי של המילה.

GHI_Nevo_0419

העבודה זה לא מה שהיה פעם… צילם עמרם נבו

כמה שנים אחר כך כשכבר הייתי בשנת שירות, הערך קצת השתנה והפך לערך העבודה, ללא ה"עצמית" זה כבר לא היה אקטואלי, ולא היה כל כך ברור על מה מדברים – רוח הדברים הייתה שחשוב לעבוד וכל עבודה מכבדת את בעליה.

כיום אני לא יודעת אם זה ערך שעדיין מופיע בלקסיקון התנועה, וכשאני מנסה לברר לעצמי מהי עבודה בשבילי, קצת קשה לי למצוא את התשובה.

האם מקור פרנסה?  יצירה?  נתינה? תרומה?

האם מקור הגשמה?

בנוסף, אני שואלת את עצמי, למה אני שואפת לחנך את בנותיי בהקשר של עבודה. ובכלל – האם עבודה היא ערך שחשוב לחנך אליו.

לדעתי, עבודה היא אכן ערך – היא דרך להיות בעשייה, יצירה ותרומה. דרך התשובה הזו אני מבחינה שגם לי באופן אישי חשוב שהעבודה בה אעסוק תהיה מקור לסיפוק דרך עשייה של משהו משמעותי עבורי. כל זאת בהכרה שעבודה עבורי היא קודם כל מקור לפרנסה ולביטחון שמקנה הפרנסה.

האם יש כאן סתירה? לאו דווקא,

בעולמנו כיום, רוב האנשים צריכים לעבוד כדי לאפשר לעצמם לחיות ברמה ואיכות חיים מסוימים. יוצאים מהכלל הם אלו שלא צריכים לעבוד לפרנסתם או אלו שבאמת יכולים להסתפק במועט.

אם כך, נגזר עלינו לבלות הרבה זמן בעבודה. מה שבא על חשבון זמן של פנאי, זמן של משפחה.

אני מעריכה שאנשים רבים בגילאי ה-30, 40, ו-50 מרגישים שהחיים הם סוג של מרוץ ותמרון בין עבודה, ילדים, משפחה, קצת פנאי וחברים ומעט מדי שינה…

מתן של משמעות וערך מוסף לעבודה שלנו יכול לשנות את נקודת המבט. אולי אם נרגיש שאנחנו עושים עבודה משמעותית ו/או מספקת ו/או תורמת, התפיסה תשתנה.

דווקא הקיבוץ של היום, מהווה עבורי מודל לאיזון, לעומת העיר, אני מבחינה בכך שרבים מאתנו משכילים לאזן בין עבודה ופרנסה, ומשאירים מקום לעשייה שאינה פרנסה, וכמובן מקום למשפחה ולילדים.

האיזון עצמו הוא כבר הבחירה, ומערכת הערכים של כל אחד מאתנו. אני באופן אישי הייתי מעדיפה לעבוד פחות, ולהשאיר יותר זמן לילדים ומשפחה אבל יש גם מציאות…

במקרה או שלא, אני עובדת באתר AllJobs (כשמו כן הוא) – אתר המרכז את מודעות הדרושים בארץ. במסגרת תפקידי אני מדריכה אנשים שמחפשים עבודה כיצד לחפש, איך לכתוב קורות חיים ואיך להתראיין.

כולם מאוד רוצים למצוא מיד עבודה. זה מצב לא כל כך נעים, ואפילו קצת מלחיץ להיות בין עבודות. השיחה מתחילה בדרך כלל בפרנסה, בצורך להיות שוב במקום בטוח מבחינה כלכלית, אבל הרבה פעמים כשמעמיקים בשיחה עם אנשים מגלים עוד רבדים. העבודה לאנשים רבים היא מקור לסיפוק, הערכה עצמית ועניין. אני מרגישה שלפעמים יש המוותרים על כל אלו מהר מדי, ומסתכלים רק על התשומות הכלכליות, ואז מרגישים החמצה וחוסר סיפוק. במקרים מסוימים, חוסר הסיפוק והעניין מביאים לחוסר הצלחה בעבודה – וחבל.

בכל עבודה כמעט אפשר למצוא משמעות, אם רק עוצרים וחושבים על זה רגע. אני ממליצה מאוד על הסרטון "fish" www.youtube.com/watch?v=TbtsfyrEF_c שמראה מוכרי דגים בשוק שעושים זאת בשמחה. המשמעות בשבילם היא לשמח את מי שבא לקנות בשוק.

וכשיש עשייה שהיא משמעותית, העבודה והשעות הרבות שאנחנו מבלים בה, בהחלט יכולים להיראות אחרת.

ואם נשכיל לשמור על האיזון בין זמן שאנחנו משקיעים בעבודה מול מרכיבי החיים האחרים, וגם נצליח ליהנות בעבודה, דיינו.

 חג פועלים שמח לכל העובדים באשר הם!

שיר העבודה / גזוז

לחן: דני סנדרסון
מילים: דני סנדרסון

כבר צריך להתעורר
את האוטובוס לא לאחר
ולעבודה, יוצא אל הרחוב.
אנשים עומדים בתחנה
ואחת נדחפת ראשונה
ולעבודה, אין לי זמן לחשוב.
הכרטיסן אומר "קדימה",
מצטופפים כולם יותר פנימה,
ויום חדש מתחיל
מעונן חלקית עם גשם, כרגיל.

מגיע באיחור
והבוס עומד בפה פעור
ולעבודה, הוא צועק עלי.
נעלם בין כל הניירות,
מחפש עתיד במגירות
ועבודה, אין לי רגע פנאי.
ולפעמים שאין לי חשק,
נופל חסר אונים מחוץ לעסק.
ואז צפור קטנה
מלחשת באזני אל תכנע.

בחמש נועל את המשרד
וחוזר הביתה מקומט
מהעבודה, אל המקרר.
למיטה נכנס אך לא ישן,
השכן שלי מנגן שופן
זו עבודה, הוא מלמד פסנתר.
קשה לדעת מה יום ילד לו
אבל אני בעד להתעורר בו,
ולא לאמר נואש.
כי מחר תמיד מגיע יום חדש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896