תקופה זו נחלקת לשניים: מצד אחד פסח, החג החשוב בלוח השנה היהודי, ומנגד החגים החילוניים-ישראליים: ימי זיכרון, יום העצמאות, האחד במאי (שזהרו הועם במרוצת השנים), יום ירושלים (שהפך חג מגזרי כמעט) וגם שבועות שבימינו קיבל נופך חילוני, ציוני וחקלאי.

זו תקופה שבה אנו מתמודדים עם הסיפר הלאומי שלנו וגם עם האישי. ההתמודדות עם הזיכרון האישי והקולקטיבי שזורים כחוט השני בחלק מן הכתבות.

העלון מנסה להתמודד עם טפח (ומן הסתם מכסה תוך כדי טפחייים) מהסיפור האישי, וגם עם שאלות לגבי המקום הציבורי, שכרגיל מתערבבות בשאלות של היום-יום.

האם ניתן לקרוא סקירה "כלכלית" על ענפי החקלאות בשבועות מבלי ל"ערב" מחשבה זהותית (או אידאולוגית – רחמנא ליצלן) על מקומה ההולך ונעלם של החקלאות בקיבוץ כיום?

האם ניתן להתייחס לשאלות בנושא קלפי ומועצה מבלי להתייחס להקשר ההיסטורי והקהילתי של המושג ”אסיפת חברים" (לטוב ולרע)?

עד איפה ובאיזה מידה עלינו לערב עניינים של זהות וחג עם שאלות של חולין וארגון? חלקנו מנהלים את השיח הציבורי ממקום של חולין, מהפאן האובייקטיבי והכלכלי, וחלקנו מנהל את אותו השיח ממקום שכולו זהות ורגש עם התייחסות לממד ההיסטורי והאידאולוגי. אחת ממטרות העלון היא לנסות ולייצר שיח שמכיל את שני הצדדים.

זאת אולי התחלה של תשובה לשאלה שתמר לנג מעלה "האם נחוץ העלון". זו בהחלט לא כתבה שקלה לנו לעיכול, אבל חשובה לדו שיח. גם לנו יש דעה בעניין אבל מעניין אותנו לשמוע דווקא התייחסויות אחרות. אם שומעים רק צד אחד מעל דפי העלון (במקרה של תמר) נדמה כאילו זו הדעה הרווחת בקרב החברים…

 חסרה לנו כתיבה קלילה והומוריסטית, מהזן שמעלה חיוך ומחשבה עם קורט של סרקזם, אולי אף של פריצת מסגרות. מי שמרגיש שהוא יכול ורוצה (גם בנקבה כמובן!), ייצור אתנו קשר. מניסיון אנחנו יודעים שהכתיבה מתחילה בחשש אך נמשכת בשטף, ושחדוות היצירה מפצה על ההיסוס והמבוכה.

לסיום, אנו רוצים להתנצל על הטעויות הלשוניות שנפלו בגליון הקודם. העומס והרצון להספיק ולהוציא הגיליון לפני החג גרמו לנו להוציא את הגיליון ללא הגהה מספקת. אנו מתנצלים בפני כל מי שנפגע ומבטיחים להקפיד יותר.

אקטואלי מתמיד…

עדי נחמני מתוך הספר: האיש, השיר והמקום

אם אתה יותר צנוע

כתוב פשוט מדי שבוע

שיר מתאים בעט חרוץ

ליומן של הקבוץ.

ילוו חרוז וקצב

בישובך כל גיל ועצב.

בת-השיר, כיוון שבת היא

כל נושא הוא לה סימפטי.

רק סביב עניין אחד

יש, חבל, תסביך לבת:

על ממון שיר לא תשירה.

ליריקה לא בא מלירה.

צילומים: זאב שיפטן, רם ליסאור

• מי שרוצה לקבל מייל ברגע שהעלון האינטרנטי יוצא או מעוניין לקבל את החוברת לתא הדואר שלו, מוזמן לכתוב למייל: ghi.information@gmail.com או לשים פתק בתא הדואר של המידע והארכיון.
• הפקנו מחדש מספר חוברות בתוכנו, מחודש שעבר, עם השם של אדית אקשטיין כתוב בצורה נכונה. מי שמעונין שיפנה למערכת.